זה לא קורה בכל יום, ובטח שלא לכל אחד:
יש לה יום הולדת והיא לא רוצה שום מתנה.
לא סתם יום הולדת – גיל שש עשרה. קצפת ודובדבנים והכל. { גם פטל נחשב }
זה קורה רק פעם בחיים, וזה חייב להיות מתוק ושמח. להמשיך לקרוא
זה לא קורה בכל יום, ובטח שלא לכל אחד:
יש לה יום הולדת והיא לא רוצה שום מתנה.
לא סתם יום הולדת – גיל שש עשרה. קצפת ודובדבנים והכל. { גם פטל נחשב }
זה קורה רק פעם בחיים, וזה חייב להיות מתוק ושמח. להמשיך לקרוא
לפני כך וכך שנים, הזדמן לי להכיר אדם נחמד מאוד ורחב אופקים.
לא אפליג כאן בחוכמתו, בידיעותיו, בכישוריו ובכשרונותיו הרבים, מפאת צניעותו ופרטיותו.
כעבור כמה שנים, כמעט עשרים אם נדייק, של נישואים מאושרים, ארבעה ילדים ושלושה תארים אקדמאים, החליטה אשתו להעניק לו מתנה, לכבוד קבלת דרגה בכירה ונכספת עד מאוד במקום עבודתו באחד מתחומי האקדמיה.
מכיוון שאדם זה מעריך ידע ומחשבה כמעט בכל תחום אפשרי, כולל הסטוריה, ספרות, שירה, מתמטיקה, כלכלה, יהדות ומחשבת ישראל, ידעה רעייתו שהמתנה שתשמח את לבו ביותר תהיה { לא מסיבה, לא מסעדה, לא טיול, אלא -} תמונת דיוקנו של הרמב"ם.
מנערים את אחרוני פרורי המצות, הקוקוס, העוגות המתפוררות,
מאחסנים כלים והגדות,
וחושבים –
עכשיו ננוח מכל החג עתיר הבישולים והכולסטרול וקצת שקט –
אבל לא.
בבת אחת נוחתים כל ימי ה״יום הַ-״: שואה וגבורה, זיכרון, עצמאות, ל"ג בעומר, ירושלים.
ולכל אחד מימים יש התרגשות והכנות משלו.
וחולצות לבנות, כמובן.
אבל יום העצמאות הוא היום הכי הכי הכי. להמשיך לקרוא
{ או: רהיטים מחופשים חלק שני }
הלחץ של פסח מתקרב, ניחוח אקונומיקה באוויר,
והויכוח השחוק שוב נידון הלוך וחזור:
לכלוך או חמץ, למה באמת אנחנו מנקים?
אני מוכרחה להודות שחלק ניכר מהמאמץ לפני פסח אצלינו בבית,
מושקע דווקא בסדר.
לא, לא בהכנות לליל הסדר (גם זה יגיע)
אלא בלסדר את הבלאגן.
בכל מיני פינות נידחות בביתנו מצטברים חלקיקים וחפצים תועים;
נעלי בובות מיניאטוריות, קוקיות, חלקיק חשוב מאוד של לגו, חרוז אבוד, גרב בודד הממתין לשוא לבן זוג, ופרורי אבק מתחבאים להם בפינה, מתחת, מאחורי, על מדף וארון וגם על שולחן מתחת לערמות של ניירות.
חפצים שהגיעו במקרה, חפצים שהגיעו בטעות, ובעיקר חפצים שהונחו בינתיים.
{ בטוח בטוח בטוח שרק בבית שלנו קורים כאלו דברים. }
והפעם על רימונים.
{ איך קשור לט"ו בשבט?
– כי משבעת המינים. ובעיקר בגלל מיחזור }
חודש שבט כבר החל, ומתחילים לתכנן נטיעות, שתילים, ואיזה פירות נאכל בט"ו בשבט. בכל שנה אנחנו עושים תחרות (עם עצמינו) כמה פירות שונים נוכל להגיש בסעודת ט"ו בשבט.
בשנה שעברה הגענו ל-35. היה טעים. ואננס, אם לא ידעתם, איננו גדל על עץ. אז לא נחשב פרי, אבל טעים.
ולפני שאספר לכם על עוד הפעלה שעשינו עם הילדים לקראת ט"ו בשבט דאשתקד,
רציתי לחשוף בפניכם כמה פרטים אישיים בענייני חקלאות וגידולי טבע:
{ חנוכיה אחת, שיתוף פעולה ומעשים טובים }
הפעם זה לא היה רעיון שלי. מבטיחה.
יש לי ילד בן שמונה (כמעט) עם רעיונות לא מעטים, ואני נותנת לו את כל הקרדיט על המבצע הזה.
האמת שהתלהבתי גם, והתגייסתי להיות כוח עזר (אחראית רכש, ביצוע חומרים מסוכנים, מש"קית הקפאה ועוד).
זה התחיל ממבצע לקראת חנוכה בבית הספר: תחרות חנוכיות: מי שרוצה מכין חנוכיה (אולי יהיו פרסים). החנוכיות יוצגו בתערוכה בבית הספר, ולקראת חנוכה החנוכיות יימסרו לדיירי בית אבות שזקוקים למעט אור ולהרבה שמחה. להמשיך לקרוא
{ שני מבצעים תנ"כיים }
בעוד שבוע ילדי כיתה ב' יחגגו את קבלת החומש.
חזרות. תפקידים. שירים. התרגשות.
וצריך גם תלבושות, כמובן.
הבן שלי יהיה עשיו.
ויהיו גם אברהם-יצחק-יעקב ויוסף וכל אחיו.
והבנות; אמהות ובנות ונכדות
שרות, מציגות ורוקדות.
המורה עדי בקשה: סיוע מיידי.
תלבושות, עם תנאים: קל ללבוש לבד, לא כרוך בהוצאות (כמעט).
נראה לכם שהסכמתי?
בטח שכן. אני בעד אתגרים, ולעזור לעדי שהיא גם חברה וגם מורה, אני מאוד אוהבת.
