{ פוסט ט"ו בשבט פוסט }
ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.
ואצלינו חגיגות ויצירות.
את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.
היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.
עוד הרבה לפני הצלצול הראשון –
עוד הרבה לפני שקונים ילקוט חדש –
עוד הרבה לפני שמכינים תיק לים וכובע קש –
עוד הרבה לפני שעושים תוכניות לחופש הגדול – – – –
אני כבר מתכוננת לראש השנה.
למה? כי —
רימונים. רימונים. רימונים.
אני מוקפת רימונים!
מכל הסוגים. מכל המינים. מכל הכיוונים. להמשיך לקרוא
מנערים את אחרוני פרורי המצות, הקוקוס, העוגות המתפוררות,
מאחסנים כלים והגדות,
וחושבים –
עכשיו ננוח מכל החג עתיר הבישולים והכולסטרול וקצת שקט –
אבל לא.
בבת אחת נוחתים כל ימי ה״יום הַ-״: שואה וגבורה, זיכרון, עצמאות, ל"ג בעומר, ירושלים.
ולכל אחד מימים יש התרגשות והכנות משלו.
וחולצות לבנות, כמובן.
אבל יום העצמאות הוא היום הכי הכי הכי. להמשיך לקרוא
דבק+נייר+מספריים 