מזל שליאת התקשרה לשאול אם אני מקיימת חוגים לילדים קטנים.
לא, עניתי. אבל אני יכולה לפתוח חוג לאמנים צעירים, מתאים?
וכך מצאתי את עצמי יושבת פעם בשבוע סביב שולחן אחד עם חבורת בנים מתוקים בני ארבע וחמש, בונים שכונה ומשוחחים על עניינים ברומו של עולם.
היו לי תוכניות כלליות, אבל לבּנאים הצעירים היו כל כך הרבה רעיונות משלהם – אז זרמנו. להמשיך לקרוא
הימים האלו באים וחולפים מהר מדי.
כל הדברים שרציתי להספיק – נדחסים לרשימה צפופה.
את חלקם אצליח להגשים, את רובם לא.
מעשים קטנים. שאיפות גדולות.
רשימות, רשימות, רשימות:
רשימת אורחים, רשימת בישולים, רשימת קניות, רשימת נקיונות. רשימת תיקונים. רשימת יצירות, רשימת רעיונות. רשימת משימות שחייבות להתגשם.
שנה חדשה.
שתהא השנה הזו, שנה מארחת, מבושלת, מקנה, נקיה, מתוקנת, מלאת יצירות ורעיונות ומלאה בהגשמה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לכבוד השנה החדשה המתקרבת ומתקרבת ומתקרבת, הכנתי לקט מרשומות קודמות עם קצת תוספות. לחיצה על הכותרת תשגר אתכם ישר לרשומה. הפלגה נעימה!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יצירה עם ילדים בחוג אומנות. עיסת נייר לעצלנים וממהרים
רימונים טעימים ובריאים בכל מקום
עוד רימונים מעיסת נייר, ברשומה עתיקה עם איכות תמונות מבישה – אבל יש הגיגים והסבר מפורט וסרטון בסוף
רימונים וחרוזים מבצק מלח אפוי – קישוט לבית וגם לסוכה
שלושה סרטוני הדרכה על הכנת קישוטים לשולחן החג:
(לחיצה על התמונה תעביר אתכם לסרטון)
עשו זאת בעצמכם: חבקי מפיות רימונים
(כמובן שאפשר לרכוש במבחר דגמים וצבעים כאן)
עשו זאת בעצמכם: סימוני מקום לשולחן החג, נצמדים בפטנט לכוסות
עשו זאת בעצמכם: אוהלי סימון מקומות
כרטיסי ברכה שהכנתי למשפחה ולחברים בערב ראש השנה תשע"ה, ובערב ראש השנה תשע"ד. יש גם סרטים!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ולקינוח – מוזמנים לבקר בחנות הרימונים שלי – פתוח כל השנה 🙂
https://www.etsy.com/shop/Pomegranatree
—–> החלק הראשון.
{ חזרתי הביתה. חזרתי לכתוב. מזהירה מראש: יהיה פה שמח! }
ששה שבועות בבקתה קטנה בלב השטח החקלאי של מדינת וויסקונסין, ארצות הברית. די קרוב לשום מקום. מחנה קיץ.
מזג אוויר מטורלל, הכולל (ביום אחד): שמש, אובך, חום כבד, (ופתאום -) חושך, גשם עז, שלוליות, שמיים בהירים ( – כאילו כלום), וקשת כפולה.
בתוך כל זה, וכמעט בלי קליטה בטלפון, חיבור לאינטרנט, מחשב או טלוויזיה,
שימשתי כ״ראש מלאכת יד״, ובמילים פשוטות – הדרכתי שיעורי יצירה לכמאה וחמישים חניכים וחניכות בני תשע עד חמש עשרה, המחולקים לשש עשרה קבוצות.
מחנה קטן (בקנה מידה אמריקאי), עמוס בתוכן, ערכים וציונות.
בחדר מלאכת-יד (או כמו שכיניתי אותו ״ממלכת-יד״) יצרתי עם ילדים מהבוקר עד לפנות ערב: פיסלנו, בנינו, ציפינו, ציירנו, צבענו, עבדנו – וכל אותן מלאכות שמתארות הפיכת חומרי גלם (מפתיעים, לעיתים) ליישות חדשה. חדוות יצירה ושִׂמחה בלב.
זה לא קורה בכל יום, ובטח שלא לכל אחד:
יש לה יום הולדת והיא לא רוצה שום מתנה.
לא סתם יום הולדת – גיל שש עשרה. קצפת ודובדבנים והכל. { גם פטל נחשב }
זה קורה רק פעם בחיים, וזה חייב להיות מתוק ושמח. להמשיך לקרוא
מנערים את אחרוני פרורי המצות, הקוקוס, העוגות המתפוררות,
מאחסנים כלים והגדות,
וחושבים –
עכשיו ננוח מכל החג עתיר הבישולים והכולסטרול וקצת שקט –
אבל לא.
בבת אחת נוחתים כל ימי ה״יום הַ-״: שואה וגבורה, זיכרון, עצמאות, ל"ג בעומר, ירושלים.
ולכל אחד מימים יש התרגשות והכנות משלו.
וחולצות לבנות, כמובן.
אבל יום העצמאות הוא היום הכי הכי הכי. להמשיך לקרוא
