מזל שליאת התקשרה לשאול אם אני מקיימת חוגים לילדים קטנים.

לא, עניתי. אבל אני יכולה לפתוח חוג לאמנים צעירים, מתאים?

וכך מצאתי את עצמי יושבת פעם בשבוע סביב שולחן אחד עם חבורת בנים מתוקים בני ארבע וחמש, בונים שכונה ומשוחחים על עניינים ברומו של עולם.
היו לי תוכניות כלליות, אבל לבּנאים הצעירים היו כל כך הרבה רעיונות משלהם – אז זרמנו.

התחלנו ליצור

בתים

מקופסאות ריקות של מיץ ושמנת צמחית. כי בתים באים בכל מיני צורות, כידוע.

ציפינו את קופסאות הקרטון בפיסות של מסקינג טייפ

המהנדסים טענות שצריך חלונות ודלתות. אין בעיה, הושטתי להם טוש.

את הבתים המוכנים הדבקנו בדבק חם ובזהירות על מלבן מקרטון, שהיה פעם ארגז.

שוב הגיעו דרישות מהשטח: צריכים כבישים.
בטח, איך לא חשבנו על זה קודם?!
הדבקנו רצועות של בריסטול שחור,
ואז כשכבר כמעט נגמר הזמן, העלינו רעיונות מה עוד צריך בשכונה שלנו;
עצים, מכוניות, קווים צהובים על הכביש כדי שיראה אמיתי.

בפגישה השניה הכנו

עצים

בשיטת "עיסת נייר הכי מהירה בעולם":

קיווצ'צ'נו נייר כסף לכדור. הוספנו שכבות עד שנוצר כדור בגודל מתאים.

ציפינו ברצועות של מסקינג טייפ והצמדנו לגליל קרטון צר

והתחלנו לצפות בפיסות נייר משי צבעוני ודבק פלסטי מדולל במים.

הדבקנו (הדבקתי) את העצים בדבק חם על האדמה. היו שרצו להוסיף גם שיחים או סלעים גדולים, כדי שהילדים יוכלו לקפוץ ולשחק בגינה. מאוד חשוב.

ובמפגש הבא הכנו –

מכוניות

מכפתורים וחימר פולימרי.

המכוניות נבנו בדייקנות על פי דגמים מסובכים, ועברו בדיקות בטיחות של מכון התקנים.

בזמן שהחימר הפולימרי נאפה בתנור (עם הכפתורים), הוספנו מדשאות, פירות על העצים, וגגות אדומים לשכונה.

במפגש הבא השכונות ילכו הביתה. אני כבר מדמיינת את הבחורים הצעירים שוכבים על השטיח, מוסיפים פקקים וחיות פלסטיק וחלקי צעצועים וקוביות, מבלים שעות עם השכונה החדשה, משַׂחקים מִשחקים מלאי דמיון וללא חשש בטריות ומסכים.

~~~~~~~~

ובינתיים בסטודיו, התווספו לאוסף שלטי השמות גם דוגמאות חדשות לילדים קטנים וגדולים, וגם לתאומים

חבקי המפיות חוגגים כתמיד, ולקראת חג האהבה הלבבות חוגגים במבחר צבעים

הוראות הסריגה החדשות מתקדמות לאט מן הצפוי, ובינתיים אפשר להנות מהוראות הכובעים, הצעיפים, הכפפות והשמיכות

~~~~~~~~~

נהניתם? רוצים עדכונים ישירות אליכם במייל?

תרשמו, תגיבו, תשאלו. אני כאן. ישנה מעט ויוצרת הרבה 🙂