{חווית רקמה מתקנת }

נגיד, היו מונעים מכם את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – לא תחושו תיסכול?

ארבעה ילדים, כל אחד ואחת בתורו ובתורה חגגו את קבלת הסידור בכיתה אל"ף. שנה אחר כך – קבלת החומש בכיתה בי"ת.

על ההתרגשות וההכנות כבר כתבתי ברשומה הזו, כשנתבקשתי לעזור בהכנת התחפושות.

היה כיף. היה טוב. היה מרגש מאוד.

שנתיים קודם, עזרתי בהכנת התפאורה.

חמש שנים קודם – – – (מה עשיתי?? אה, כן. הייתי בחופשת לידה)

שש שנים קודם – הכנתי אביזרים וציורים להצגה.

אבל אף פעם,

אף פעם

לא בקשו ממני  לרקום על עטיפת הסידור. או החומש.

את העטיפות לסידורים ולחומשים קיבלנו מבית הספר רקומות. מֵייד-אִין-דֵה-חנות.

זה לא עניין של טעם  { – קצת גִינֵרי מידי לטעמי, אבל נאה }.

אלא שלא ניתנה לי הזכות לרקום בזיעת אפַי ובחוטַי המבקשים להרקם.

מה יכול להיות יותר מרגש מלהקדיש יזע ודמעות (וגם כמה דקירות בדרך, אז קצת גם קצת דם), לילדי היקרים, ולצייד אותם במעט ממני על עטיפת הסידור. ורק לחשוב על הנשיקה שיצירת כפַי מקבלת בכל יום כשמנשקים את הסידור…

זו באמת מתנה יפה הנשארת לאורך זמן, והייתי עושה זאת בשמחה ובאהבה –

אבל –

זה פשוט לא מקובל כאן. לא בבית ספרינו.

אולי לא מאמינים שאמהות בארצות הברית יודעות לרקום (זה ממש לא נכון!). אולי על כל אמא שאוהבת ורוצה לרקום יש שתי אמהות שחוששות…

{ לא פתור. }

והילדים שלי ביקשו בנימוס שאשב בשקט ואחזיר את כלי התפירה למקום, כי הם לא רצו שיהיה להם סידור שונה משל כולם.

ישבתי לי בחושך, עם החוטים והמחטים בתוך הקופסה, חשבתי מחשבות פולניות עתיקות… ומצאתי לי דרכים אחרות לפנק את ילדי.

הזדמנות למשהו טוב

לפני כשבוע פנתה אלי תהלה, אם מסורה לילדת כתה אל"ף גאה ונרגשת על סף חגיגת הסידור:

"אולי אפשר רשומה בהזמנה? אולי אפשר לעזור לאמהות מאותגרות-חוט-ומחט, שלמרות רצונן הטוב, אין להן מושג איך לקשט לילדיהן את עטיפת הסידור?"

תהלה כבר הספיקה להכין לבתה עטיפה מקושטת, ואפילו הבטיחה לשלוח תמונה.

ובינתיים, בקצה השני של העולם, הרמתי אני את הכפפה, וריכזתי עשרה רעיונות וטיפים לקישוט עטיפת הסידור באמצעים די פשוטים המצויים (אני מקווה) בכל בית. ואם לא בבית, אז במרחק סביר בחנות סבירה וקרובה.

חוויה מתקנת, כבר אמרתי?

++++++++

אז לא. לא תמצאו כאן דוגמאות ושבלונות מוכנות בסגנון "העתק-הדבק".

אני לא מאמינה שזה יביא גאולה לעולם, ובטח שזה לא מפתח שום טיפת יצירתיות. אם תרצו משהו מוכן תצטרכו לחפש במקום אחר.

כאן תמצאו כלים ורעיונות שונים ויצירתיים כיצד לקשט את עטיפת הסידור של יקיריכם, וגם כמה עצות לדברים שכדאי להמנע מהם.

אני יוצאת מנקודת הנחה, שאת העטיפה הבלתי-רקומה תקבלו מבית הספר. הכוונה לעטיפת בד שמתלבשת על הסידור; לפעמים היא מגיעה עם סרטים תפורים שמשמשים כסימניות. (שזה רעיון גאוני בפני עצמו). אם לא – נו כבר! תתחילו לתפור סרטים!

הטיפים והרעיונות הבאים מתאימים כמובן לכל מיני ריקמות וקישוטים, לאו דווקא לעטיפות של סידור וחומש. אפשר לרקום ולקשט כריות  וארנקים ותיקים וחולצות ומגבות וסתם לרקום תמונה לקישוט – ועד אינסוף.

נתחיל?

טיפ #1: איזו דוגמא לבחור?

דבר ראשון, צריך לתכנן. כדאי לשרבט רעיונות על דף, ולחשוב מה בעצם רוצים לרקום על העטיפה. כדאי לסמן על דף מלבן בגודל של החזית של הסידור, להשאיר שוליים, ולשרטט רעיונות ודוגמאות.

למשל:

• שם הילד או הילדה
• פסוק עם שם הילד או הילדה (למתקדמים: מזמור שלם עם שם הילד או הילדה)
• פסוק מתאים או מובאה מהתפילה
• ציור שמתאים לשם הילד או הילדה
• ציור שמתאים לסידור או לחומש – ספר תורה, כותל, מנורה, רימונים, ירושלים, כתר, אותיות ועוד.
• קישוט יפה בפני עצמו: פרחים, סלסולים, מסגרת מעוטרת.

אפשר לצייר את הדוגמא ולכתוב את השם של הילד או הילדה ישירות על הבד בכתב חופשי. אבל אם יהיו טעויות, יהיה קשה למחוק. לכן כדאי לשרטט קודם על נייר בגודל המתאים. ונגיד ששרטטתם ציור לבד, או שמצאתם ציור במחשב, ו/או הדפסתם את שם הילד או הילדה על דף בגודל המתאים. איך מעבירים את השרטוט אל הבד?

טיפ #2:

איך מעתיקים את הדוגמא אל הבד?

מצרכים: 

• נייר שקוף כלשהו: נייר שרטוט, נייר העתקה או נייר אפיה
• עפרון פשוט
• ניר דבק

שלבי העבודה:

• מדפיסים או משרטטים את הדוגמא.

• מדביקים חתיכה של נייר שקוף כלשהו כך שתכסה את הדוגמא שרוצים להעתיק (אצלינו מוצאים לנייר אפיה אלפי שימושים שאינם קשורים בכלל לאפיה). מצמידים בנייר דבק למניעת תזוזות.

• מעתיקים את הדוגמא בעפרון אל הנייר השקוף

• מסירים את הנייר השקוף, והופכים אותו על פניו על גבי נייר. עכשיו הכל כתוב בכתב ראי.

• משרטטים שוב על הקווים בעזרת עפרון, הפעם מהצד השני של הנייר השקוף, כך שנוצר לנו שרטוט משני הצדדים של הנייר.

• מצמידים את הנייר בכיוון הקריאה הנכון אל הבד.

• מקשקשים בעזרת עפרון על השרטוט. תוך כדי קשקוש – כל מה שנמצא מהצד שפונה את הבד מועתק אל הבד שמתחתיו.

• מסירים את נייר ההעתקה

• וזהו! השרטוט הועבר את הבד!

עכשיו, אם רוצים, עוברים על הקווים בטוש מחיק לבדים, ומתחילים לרקום

טיפ #3:

באילו חוטים לרקום?

יש כל כך הרבה חוטים בעולם, אפשר להתבלבל ולעשות פלונטר אחד גדול. חלק מהחוטים מתאימים וחלק פחות.

הנה כמה חוטים מומלצים:

חוטי כיפה:

חוטי רקמה, הידועים בכינוי "חוטי כיפה". משמשים בדרך כלל לסריגת כיפות. אלו חוטי כותנה איכותיים, בצבע אחיד או בצבע מתחלף. נוחים מאוד לעבודה, וקל להשחיל אותם במחט. אפשר לרקום בחוט יחיד או בחוט כפול. ברוב החנויות אפשר למצוא חוטים של חברת VOG או של DMC. בארכיונים ובאוספים פרטיים ניתן למצוא גם של חברת "לויתן".

חוטי "מולינֵה":

לפעמים נקראים גם "חוטי גובלן", על שם הרקמות הענקיות העשויות תכים אלכסוניים קצרים. אלו חוטי כותנה המורכבים משישה חוטים מלופפים זה בזה. אפשר לרקום עם כל ששת החוטים או לפצל ולרקום רק עם שלושה. פחות מזה – החוט יהיה דקיק מדי. בדרך כלל אפשר למצוא של חברת החוטים המשובחת DMC . יש לחוטים האלו נטיה להסתבך, ואני תוהה מדוע לא טרחו למכור לנו אותם בסליל נורמלי ובלתי מתבלגן. חוץ מהתלונה הזו – אני אוהבת את החוטים האלו מאוד. מקווה שגם אתם. הם באים בבננות קטנות, כך שאפשר לקנות הרבה צבעים בלי הרבה מצפונים.

חוטי צמידים

האמת, אין לי מושג איך קוראים לחוטים האלו. הם הגיעו לביתנו בחבילה של המון חוטים צבעוניים ולא יקרים, בסליל בגזרת בננה עם נטיה להסתבכות, בערכה שאמורה להספיק להכנת עשרים צמידים קשורים. הם עשויים כותנה, עבים יותר מחוטי כיפה, ונוחים מאוד לעבודה. אפשר לרקום איתם, אפשר ללפף בהם את השיער בסגנון פסטיבל ערד, אפשר בטח גם להכין צמידים. כיף צבעוני ולא יקר.

חוטי זהב וכסף

אין כמו קצת כסף וזהב ושאר נצנצים כדי לרומם ולשדרג כל רקמה פשוטה. חוטי הכסף וזהב ושאר המתכות המבריקות, באים בסליל, ויש להם נטיה קשה להתפצל על דעת עצמם. כדאי להשתמש בחוט כפול, כלומר – משחילים את החוט במחט, מקפלים לשניים וקושרים מיד את הקצוות ביחד. כדאי גם להשתמש בחוט לא ארוך בכל פעם, כי יש לחוטי המתכת גם נטיה להישחק תוך כדי רקמה ולהקרע.

יש עוד המון המון חוטים בעולם, אבל לא הזכרתי אותם כאן. או בגלל שאין לי כאלו בבית, או בגלל שהם אינם מתאימים לרקמה.

חוטים דקים מדי, כמו חוטי תפירה, או חוטים עבים מדי, כמו חוטי צמר, בדרך כלל לא מתאימים לרקמה על עטיפת סידור.

טיפ #3:

תכים בסיסיים

לא ברור מה יש יותר – סוגי חוטים בעולם או סוגי תכים.

בכל מקרה – יש המון משניהם.

הכנתי כאן כמה דוגמאות של תכים בסיסיים.

תך פשוט.

יכול להיות שיש לו עוד שמות. נוח לרקמה על קו ישר או גלי, לתחום שטח או ליצור מסגרת

תך שרשרת

יש לו קצת יותר נוכחות מאשר לתך פשוט. מתאים לרקמה על קו ישר או גלי. אם רוקמים הלוך וחזור אפשר גם למלא שטח.

תך מכונה

כמו תך פשוט. (מהצד השני הוא נראה כמו תך פשוט). מתאים לרקום על קו ישר או גלי.

תך מילוי

תך המורכב מהרבה תכים קווקוויים קצרים וצפופים – ישרים או אלכסוניים, שביחד ממלאים שטח. לא כדאי לרקום תכים ארוכים מדי, כי יווצרו חוטים רופפים שנתפסים ונשחקים בקלות. מתאים למילוי אותיות ושטחים קטנים.

תך שיניים:

יכול לעמוד בפני עצמו או לתחום חתיכת בד למילוי שטח. (עוד ידובר בו בטיפ על אפליקציה)

תך בולט

תך המורכב משני שלבים:

שלב ראשון: תך ארוך בחוט עבה או כמה חוטים ביחד.

שלב שני: מעל החוט העבה רוקמים תכים קטנים וצפופים. בגלל החוט העבה שמתחת, הרקמה מקבלת נפח והבלטה. מתאים לאותיות ולקוים תוחמים.

אפשר לרקום גם תכים צפופים כמו בתך שיניים, לקבלת מראה קצת שונה.

תך קשר

נקודות. מה יכול להיות יותר חמוד מזה? את התכים הקטנים המתוקים האלו אני אוהבת במיוחד. חשוב למתוח את החוט שיוצר את הקשר על גבי המחט לפני שמושכים את המחט אל הצד השני של הבד. אם לא – קיבלתם סתם קשר בחוט וזה לא חמוד בכלל.

פרחים פשוטים

פרחים פשוטים ומתוקים אלו עשויים מתך קשר (נקודה) במרכז, ומסביב תכים בודדים של תך שרשרת (מימין), או תכים ישרים (מצד שמאל).

טיפ #4:

רקמה עם בד-עזר

סליחה, מה זה?

זה כמו גלגלי עזר לאופניים, רק לרקמה. (בטח יש לו גם שם מקצועי אחר. לא מכירה, אז בינתיים אני מכנה אותו בד-עזר. אם מישהו יודע לקרוא לילד בשמו, שיכתוב לי תגובה. אשמח להחכים!)

באנגלית קוראים לבד הזה waste-canvas והוא נמכר בחנויות היצירה. אפשר לצורך העניין להשתמש בבד גבינה (אריג כותנה עם חוטי שתי וערב עבים עם רווחים ביניהם, נפרם בקלות), אבל להזהר לא לתפור אל תוך הסיבים עצמם אלא רק בחורים שביניהם.

נתחיל מזה שהבד הזה די שקוף, ולפעמים יש לו גם פה ושם חוטי שתי וערב בגון שונה, כדי לעזור לנו להעתיק את הדוגמא: מניחים את הבד-עזר מעל הדוגמא, מעתיקים בטוש בלתי מחיק, וזהו.

מה עושים?

• מצמידים את בד-העזר אל הבד האמיתי שאנו רוצים לקשט (נניח – עטיפת הסידור) בתפרים גסים מסביב. אם משתמשים בבד לשטח גדול יותר, אפשר להוסיף גם תפרים באמצע, כדי להחזיק את הבד במקומו

• רוקמים על שני הבדים ביחד: הבד של עטיפת הסידור ובד העזר. נזהרים לא לנעוץ את המחט בתוך הסיבים, אלא רק ביניהם.

• פורמים את התכים שמצמידים את בד-העזר אל הבד של העטיפה

• פורמים לאט ובזהירות את חוטי השתי והערב של בד העזר, עד שגומרים להוציא את כל החוטים

• זהו. נשארנו עם רקמה נקיה ובלי קשקושים מיותרים על הבד.

טיפ #5:

ציור עם צבעי בד

לכל אלו שממש לא מסתדרים עם חוט ומחט (הכל בראש, שמעתם?!), הכנתי גם רעיונות למי שמעדיף לצייר ישירות על הבד.

ישנם כמה סוגי צבעים שמתאימים לציור על בדים:

טושים לציור על בדים

נראים כמו טושים רגילים, המיועדים לציור על דף (שאיך שהוא תמיד מגיעים לצייר גם על הבגדים).

{ אני בטוחה שזה אף פעם לא קרה לכם בבית. }

הטושים לצביעה על בדים אמורים להיות עמידים בכביסות. אפשר לצייר קווי מתאר או למלא בעזרתם שטח. בעלי נטיה להראות קצת שקופים, כי הם נספגים בבד. קצת קשה לעבוד איתם על בד כהה.

בגלל שהפתילה שלהם נוטה להשחק, קשה לדייק איתם.  אפשר לתחום בטוש פרמננט. שוב – על בד כהה יהיה קצת יותר מאתגר.

צבעי טוליפ

אלו צבעים נוזליים אך צמיגיים, הבאים במגוון צבעים בבקבוקונים לחיצים בעלי פיה דקה, ולפעמים יוצרים הבלטה על הבד. לפעמים אם אפילו נוצצים או במראה מטאלי או גווני פנינה.

מצריכים בדרך כלל המתנה של 24 שעות עד לייבוש מלא. הם גם נוטים להמרח עם כל נגיעה לא מתוכננת, להשפריץ בועות אוויר בלתי צפויות, לכן צריך להזהר. רצוי להמנע מטיפטוף יותר מדי צבע במקום אחד.

הבעיה של הצבעים האלו היא, שאין דרך חזרה. אי אפשר למחוק. אי אפשר לפרום, לכן צריך לעבוד איתם מאוד בזהירות.

{ תסתכלו היטב בתמונה וראו: הנה ההוכחה שאני לגמרי לא מושלמת. יכולתי להאשים את הצבעים, כי הם ישנים מאוד. מצד שני אפשר להבין למה אין לי חדשים. אני וטוליפ פשוט לא בקשרי ידידות. }

ואם חשקה נפשכם לשלב את שני סוגי הצבעים האלו, אפשר כמובן.

טיפ #6:

ציור עם צבעי אקריליק

כן, בדיוק אותם צבעים שמשתמשים בהם לצביעה על עץ או קנווס או כל דבר אחר. בחיטוט באינטרנט מצאתי שיטה להפוך אותם לצבעי בד, בעזרת "מדיום", כלומר חומר שאם מערבבים אותו עם הצבע הרגיל, זה הופך אותו ליותר רך ונוח לצביעה על בד, ויותר עמיד בכביסות.

ביננו – כמה פעמים כבר נהרסו לכם או לילדיכם חולצות ובגדים אחרים מכתמים של צבעי אקריליק? כאלו כתמים שלא יורדים בקלות בכביסה, שלא לאמר – לא יורדים בכביסה בכלל?

מכיוון שעטיפה של סידור לא מכבסים באופן תכוף במיוחד, אפשר לצבוע גם ככה סתם, בלי לערבב עם שום חומר קסמים. ושוב – לתכנן ולהזהר.

טיפ #7:

איך לתפור אפליקציה פשוטה?

{ פעם המילה אפליקציה בכלל לא היתה קשורה למחשב }

הכוונה כאן ליצירת דוגמא מחתיכות של בדים צבעוניים התפורים על בד רקע. לפעמים התפרים נסתרים, ולפעמים משתמשים בכוונה בחוטים צבעוניים כדי להוסיף חן ויופי.

אפליקציה עם בדי לבד

בד לֶבֶד אמיתי, עשוי מצמר שעובר תהליך לִיבוּד מיוחד, שבעצם " מקלקל" את הסריג, על ידי השרייה במים חמים וסבון ועוד התעללויות (קצת דומה למה שקורה לסוודר סרוג מצמר טהור שעובר הרתחה במכונת כביסה. אל תנסו בבית בבקשה). זהו חומר יקר ויש אומנויות שלמות בהכנתו.

אני מתכוונת ללֶבֶד ה"כאילו", מהסוג הפשוט והפחות יקר, שניתן לרכוש בחנויות היצירה. לשמחתנו אפשר לקנות חתיכות של לבד בגודל של 30 23x ס"מ בקירוב, בשלל צבעים ואפילו בשלל דוגמאות והדפסים. הלבד אינו אריג, ולכן שוליו אינם נפרמים ואינם מתגלגלים, והוא נוח מאוד לעבודת אפליקציה.

כל מה שצריך לעשות הוא לגזור חתיכות קטנות או גדולות, אותיות, פרחים ועוד.

להצמיד לבד הרקע ולתפור מסביב. תך שיניים מתאים כאן מאוד.

בחנויות היצירה אפשר לפעמים למצוא לבד חתוך לצורות שונות, ולהשתמש בהם.

אפשר כמובן גם להדביק בדבק מיוחד לבדים, אבל יש לי הסתייגות מהעניין. עיין ערך "במה עדיף שלא להשתמש".

טיפ #8:

אפליקציה עם פליזולין דו-צדדי

פליזולין דו-צדדי. פליזולין דו צדדי. עוד פעם – פליזולין דו צדדי.

אתם לא מאמינים איזה קסם!

זה כמו נייר דבק דו-צדדי ענק וסימפטי. זה כמו למרוח דבק בשכבה אחידה בלי נזילות וטפטופים. זה כמו…

זה פשוט רעיון מצויין וזהו.

מה זה בעצם? שכבת דבק דקיקה שנמסה בחום על ידי מגהץ, המיועדת להצמיד שני בדים אלו לאלו.

אפשר לקנות בגיליון שלם, ואפשר גם סרט צר בגליל כמו סלוטייפ.

מהגיליון ניתן לגזור חתיכות. הסרט מיועד לתיקון מהיר של מכפלות ושוליים של בגד.

{ אבל מי אמר שחייבים להקשיב להוראות??? }

גם הסרט וגם הגיליון מגיעים בשני סוגים: כזה שאפשר לתפור עליו וכזה שלא נוח לתפור עליו.

שניהם עובדים בשיטה דומה: צד אחד עם דבק חשוף (שנדבק רק אחרי שהמסנו אותו בחום של המגהץ), וצד אחד מכוסה בשכבת נייר מגן.

שיטת העבודה די פשוטה:

גוזרים חתיכה של פליזולין דו"צ קצת יותר קטנה מהבד שאנחנו רוצים להדביק

מצמידים את הצד של הדבק החשוף אל צידו האחורי של הבד ומגהצים.

מציירים על הנייר המגן את הדוגמא שאנחנו רוצים לגזור (אפשר עוד לפני הגיהוץ להעתיק את הציור, כי יש לנייר שקיפות מתאימה להעתקה)

גוזרים את הבד עם הפליזולין המוצמד אליו לפי קווי הציור של הדוגמא

קולפים את הנייר המגן

מצמידים אל בד הרקע ומגהצים

כדי להוסיף חן וגם עמידות, אפשר להוסיף תכי רקמה פשוטים

מתוק, נכון?

טיפ #9:

הדפסה על מדבקה

זהו קסם מיוחד לעצלנים אמיתיים (למה להעליב?) או למאותגרים אמיתיים, או לממהרים אמיתיים מאוד (אם מזמינים באינטרנט, צריך לתכנן מראש את זמן המשלוח)

אם אתם עונים לאחת מההגדרות הנ"ל, או שיש לכם צורך אחר להתנסות בקסם הבא (אחרי שהתייגעתם בכל הטפים הקודמים) – הגעתם למקום הנכון.

או:

הנה סרטון שמסביר איך לעשות את זה. (שווה אפילו רק בשביל המבטא האנגלי)

ארבעה שלבים פשוטים מאוד:

• בוחרים תמונה או דוגמא מהמחשב.
• מדפיסים על הדפים המיוחדים.
• גוזרים את השוליים המיותרים
• מגהצים לפי ההוראות – ויש לכם עטיפה מודפסת ומקושטת ללא מאמץ.

חשוב לזכור! יש סוגים של ניירות הדפסה גיהוץ שמצריכים הדפסה בכתב ראי! שימו לב להוראות!

טיפ #10:

במה לא כדאי להשתמש?

 

כפתורים, עיניים זזות, מדבקות 

האמת שאין לי משהו אישי נגד כפתורים. הם צבעוניים ויפים ורבי מעלות.

אבל הסידור מונח בדרך כלל בין סידורים אחרים, לפעמים בערימה ולפעמים עומד בין סידורים אחרים על המדף. כפתור עשוי להשחק במצב כזה. להשבר, לעקם סידורים אחרים הלחוצים אליו או להתלש. סתם עצוב. עדין לשמור את הכפתורים לארועים אחרים.

חוטים ארוכים ורופפים

כמו שהזכרתי בהסבר על תך מילוי, רצוי להמנע מתכים ארוכים שיש להם נטיה להתרופף, להתפס בדברים אחרים כמו רוכסנים וילקוטים, ולהקרע. חבל.

חלקי בדים מודבקים בדבק בדים

קשה מאוד להדביק היטב את השוליים של הבד – השוליים עשויים להפרם ולהישחק. דבק הבדים נוטה להקשות את הבד, וזה לא תמיד מה שרצינו.

אבקת נצנצים

מכירים את זה? הילדים מביאים הביתה בערב פסח את כל יצירות המופת שהכינו בגן, בדיוק כשהבית עובר תהליך הברקה וטיהור. ואז הילד הגאה מוציא את כיסוי המצות שהוא הכין בזיעת אפיו, עם נצנצים חגיגיים מעוררי התפעלות. ניער קל של היצירה ו— פוף! כל הבית מתמלא אבקת פיות נוצצת. חלק מהנצנצים נשאר על כיסוי המצות. הרוב מתפזר בכל הבית, נדבק על דעת עצמו לכל דבק שאמור להיות נקי ונוצץ מאליו: משחות שיניים, אוכל, ריסים…

בקיצור – זה יפה, זה מתפזר, וזה לא ממש דבר שהייתי רוצה שהילד שלי ינשק בכל בוקר.

מקווה שמי שחיפש הצליח למצוא עצה ורעיון. אשמח לקבל תגובות ולגלות מה הכנתם בעקבות הרשומה.

מזל טוב לכל ילדי חגיגות הסידור. תחדשו!