מזל שליאת התקשרה לשאול אם אני מקיימת חוגים לילדים קטנים.
לא, עניתי. אבל אני יכולה לפתוח חוג לאמנים צעירים, מתאים?
וכך מצאתי את עצמי יושבת פעם בשבוע סביב שולחן אחד עם חבורת בנים מתוקים בני ארבע וחמש, בונים שכונה ומשוחחים על עניינים ברומו של עולם.
היו לי תוכניות כלליות, אבל לבּנאים הצעירים היו כל כך הרבה רעיונות משלהם – אז זרמנו. להמשיך לקרוא
מרוב רצון טוב להשתתף בחגיגת המיחזור העולמית, אנחנו צוברים בבית כמויות אדירות של ניירות ופלסטיקים, שאל לנו להשליך אותם ביגון שאולה אל הפח עם יתר עמיתיהם הלכלוכים, כי יש לשמור ולשמר את העולם וכו',
ומייד אנחנו מעלים אותם מדרגה של סתם פסולת, לתואר המיוחס "פסולת למיחזור".
בתמורה לכוונותינו הטובות, החבר'ה האלו מ"פסולת למיחזור" נערמים ומתגבבים ומאיימים לחסום את האויר הפנוי והרצפה של הבית.
ומכיוון שהם לא לוקחים את עצמם החוצה לבד לפחי המיחזור, הם מתחילים להתפזר.
ואנחנו אוספים אותם שוב.
והם מתפזרים.
ואנחנו אוספים.
ושוב.
אוף!
דבק+נייר+מספריים 