מרוב רצון טוב להשתתף בחגיגת המיחזור העולמית, אנחנו צוברים בבית כמויות אדירות של ניירות ופלסטיקים, שאל לנו להשליך אותם ביגון שאולה אל הפח עם יתר עמיתיהם הלכלוכים, כי יש לשמור ולשמר את העולם וכו',

ומייד אנחנו מעלים אותם מדרגה של סתם פסולת, לתואר המיוחס "פסולת למיחזור".

בתמורה לכוונותינו הטובות, החבר'ה האלו מ"פסולת למיחזור" נערמים ומתגבבים ומאיימים לחסום את האויר הפנוי והרצפה של הבית.

ומכיוון שהם לא לוקחים את עצמם החוצה לבד לפחי המיחזור, הם מתחילים להתפזר.

ואנחנו אוספים אותם שוב.

והם מתפזרים.

ואנחנו אוספים.

ושוב.

אוף!

צריך לנקוט פעולה. הידברות זה רעיון טוב.

"ובכן", פנינו אליהם בנימוס, "אם אתם רוצים להמשיך לשהות בביתנו עוד קצת, רק עד שנאזור כח וזמן להביא אתכם אל פחי המיחזור.
כדאי שתבינו: אנחנו בסך הכל רוצים לשמור על הסדר הטוב".

"הכל לטובתכם", הוספנו בלשון רכה. "אנחנו רק מבקשים שתשבו בשקט במקום אחד ולא תעשו לנו בלאגן בבית, הבנתם?"

העיתונים הנהנו בהסכמה. קופסאות הקרטון של הקורנפלקס שתקו בהכנעה. בקבוקי הפלסטיק ניסו להעיר משהו, אך נמלכו בדעתם.

"אל תדאגו, הוספנו, נכין לכם משכן זמני נעים ומפנק – על טהרת המיחזור".

עברו עוד כמה ימים ודבקים עד שסל המיחזור שלנו היה מוכן.

בדרך נתתי הזדמנות שניה לסל כביסה מיותר, הארתי פנים למגזינים ישנים, (עשיתי עצמי מעלעלת בתמונות לפני שקרעתי אותם לפיסות…פלאחחחחחחח), ואפילו גאלתי ספר עלילתי ישן וקרוע מלהיות מושלך עם אחיו המיותרים אל תוך סל המיחזור.

(לחצו על התמונה כדי לצפות בסרטון)

אם כבר סל מיחזור שעומד במטבח, אז שיהיה בסטייל.

 

בשלב ראשון ציפיתי את סל הכביסה מהפלסטיק בשתי שכבות של רצועות נייר אריזה, טבולות בדבק פלסטי מהול במים, עם חפיפה קטנה של הרצועות. (עיסת נייר בסגנון רצועות).

אחרי ייבוש מלא (בערך יומיים), ציפיתי את התחתית של הסל ברצועות של דאק-טייפ, כדי לשמור על התחתית מפני מגע עם נוזלים. (כי לפעמים אנחנו כן שוטפים רצפה, או שסתם נשפך לנו מרק/חלב/מיץ). אחר כך ציפיתי את הסל ברצועות של נייר שנתחתכו מתוך מגזין ישן, באותה שיטת הדבקה כמו בשכבות הקודמות.

ושוב – המתנה לייבוש מלא.

הייתי עוצרת כאן, אבל אז נתקלתי בספר ישן וקרוע שעמדנו לזרוק, עם דפים צהבהבים ואיורים ישנים בשחור לבן. כואב הלב להשליך אותו לעת זיקנה. החלטתי לשלב את דפי הספר בעיצוב המטבחי שלנו, והשתמשתי בהם לשכבה האחרונה והסופית של סל המיחזור.

לקחתי לקצת יותר זמן מהמתוכנן, כי תוך כדי עבודה שקעתי בקריאה של חלקי הסיפור. אני עדיין לא יודעת מי שם כועס ולמה הילדה שמחה, אבל בסוף  – כל הסל היה מצופה בדפים וקטעי עלילה מתוך הספר.

ואם כבר מילים ממלאות את הנוף המטבחי שלנו, הוספתי פה ושם אותיות צבעוניות מצ'יפ-בורד. את הכל ציפיתי (אחרי ייבוש כמובן) בשכבה של לאק אקרילי שקוף,

ו- – –  טה-דה!!!

הממוחזר החתיכי שלנו עמד במטבח, ממלא את תפקידו, ומתמלא בכל אותם מתמחזרים למיניהם.

עכשיו אנחנו מחפשים מתנדב שירוקן לנו מדי פעם את סל המיחזור. מישהו ?

חדש! באנר חדש עלה לכותרות, צבעוני ושמח – ממש כמוני:

 

xxxx