מנערים את אחרוני פרורי המצות, הקוקוס, העוגות המתפוררות,

מאחסנים כלים והגדות,

וחושבים –

עכשיו ננוח מכל החג עתיר הבישולים והכולסטרול וקצת שקט –

אבל לא.

בבת אחת נוחתים כל ימי ה״יום הַ-״: שואה וגבורה, זיכרון, עצמאות, ל"ג בעומר, ירושלים.

ולכל אחד מימים יש התרגשות והכנות משלו.

וחולצות לבנות, כמובן.

 

אבל יום העצמאות הוא היום הכי הכי הכי.

הכי הרבה הכנות. הכי הרבה התרגשות. הכי הרבה הכל.

גדלתי במושב שבו, לכבוד יום העצמאות,

עזבו כולם את העיסוקים, העבודות, הויכוחים, חילוקי הדעות –

הפשילו שרוולים ונרתמו לקראת ההכנות ליום הזיכרון ויום העצמאות.

ילדי הגן התאמנו עם הגננת ניצה בשירי ״כחול ולבן״,

ילדי בית הספר הכינו שירים וריקודים,

ילדי החטיבה הכינו מופע דגלנות,

הנוער עזר בהכנת התפאורה, המתקנים, הספסלים, המשואות.

המבוגרים (שכולם היו נראים לנו מבוגרים אותו הדבר),

הכינו, בנו, ערכו, אפו, בישלו, התאמנו בשירה ובהקראה.

בערב יום הזיכרון התכנסו כולם, הזילו דמעות על יקירינו

ושרו יחד שירי זיכרון.

למחרת כולם מיהרו הביתה מההכנות האחרונות,

והספיקו להגיע לתפילה החגיגית ולטקס הדלקת המשואות והמפקד והמצעד

מקולחים ומגוהצי חולצות.

האוויר. האווירה. הדגלים.

זה בוודאות ממשיך שם גם היום – המבוגרים הם הילדים שהיינו, הילדים – ילדיהם.

אותם שירים, אותם הכנות, קצת יותר טכנולוגיה, קצת יותר שיער לבן.

אני רחוקה שנים וקילומטרים משם, אפילו ים גדול יש בדרך,

ולא יכולה לקפוץ לבקר ולנשום את האווירה האמיתית של יום העצמאות.

אבל בכל יום עצמאות, באשר אני נמצאת – אני עדיין שם;

הילדה הקטנה בכחול לבן וסוודר, שמנסה לזמזם עם הקהל עם יאיר ואסתר שירי יום הזיכרון, שעוזרת לנחמיה לצבוע כרזות, שמתאמנת עם תלמה ותמי על הופעת הריקודים, שמתרגשת כשחנן הנצחי מכריז:

"ולתפארת   מדינת   ישראל  !!!!"

והיה לי ברור מאוד שאסכים בשמחה (רבה רבה רבה) להצטרף לוועדת הארגון של ארועי יום העצמאות בקהילה (הנפלאה) שלנו, ולתרום את חלקי.

להכין קישוטי שולחן לסעודה החגיגית?!?! – בשמחה!

{ – הרעיונות כבר מתחילים להתגלגל }

אבל בתנאי אחד: לא לבד.

כולם ביחד. החניכים יעזרו. אם רוצים – גם הורים.

אין כמו לקחת חלק בהכנת הארוע הקהילתי כדי להרגיש שייכים;

שייכים לקהילה, שייכים לעם, שייכים ליום העצמאות.

ממחזרים ביחד

וכך מצאתי את עצמי מנחה סדנה לילדים (מכל מיני גדלים וגם הורים),

מכינים ביחד קישוטי שולחן לסעודה הקהילתית של יום העצמאות.

הרעיון היה ליצור קישוטי שולחן צבעוניים ונחמדים, מהירי הכנה ובעלויות נמוכות.

הנושא שנבחר לארוע הוא ישובים בארץ. במקום מספרי שולחנות,

האנשים ישבו בשולחן ״ירושלים״, ״אילת״, ״תל-אביב״ ועוד.

את הדוגמה עיצבתי בצורת ״ישוב״ פסטורלי חמוד וקטן.

וכדי להוסיף כמה נקודות טובות למצפון – היצירות הן כמובן – על טהרת המיחזור.

מיחזרנו קופסאות של ממחטות נייר, קרטונים של מיץ וחלב,

גלילים של מגבות נייר ועיתונים.

הוספנו נייר כסף, ניירות משי ודבק פלסטי.

והסוד שבכל היצירה הזו: מסקינג טייפ.

{ אותו נייר דבק צהבהב, שמישהו המציא אותו פעם מכל מיני סיבות,

אבל מאז המציאו לו כמה שימושים נוספים ומעניינים. }

 

יישוב ממוחזר

 

מצרכים:

• קופסאות קרטון של ממחטות נייר או קופסאות נעליים קטנות
• גלילים (ריקים) של מגבות נייר
• מיכלי קרטון קטנים וגדולים של חלב/שמנת מתוקה/מיץ – אלו עם הגג המשולש.

 

• נייר כסף
• עיתונים ישנים
• כוסות חד פעמיות מפלסטיק

 

• ניירות משי צבעוניים, קצוצים לקוביות (בערך 5 על 5 ס"מ)

 

• מסקינג טייפ
• דבק פלסטי לבן פשוט מדולל במים ביחס (בערך) 1:1
• מברשות רחבות או מברשות ספוג.

 

אופן ההכנה:

מכינים עצים:

אנחנו הכנו שני דגמים של עצים: עץ כדורי ועץ ברוש.

 

עץ כדורי:

מכדררים נייר עיתון לכדור בגודל הרצוי. (אנחנו השתמשנו בשלושה גליונות).

מהדקים היטב ומצפים במסקינג טייפ.

 

מכינים גזע:

מצפים כוס פלסטיק במסקינג טייפ, מעמידים הפוך כשהצד הרחב כלפי מטה,

ומצמידים היטב את הכדור אל הגזע בכמה בפיסות מסקינג טייפ.

 

עץ ברוש:

מצמידים נייר כסף לגליל ריק של מגבות נייר ומפסלים צורה של עץ ברוש.

את הכל מצפים בפיסות של נייר דבק.

 

בונים בתים:

מצפים (לגמרי) את קרטוני החלב בפיסות קטנות של מסקינג טייפ.

אם אין קופסאות עם גג, חותכים צורת מלבן מקרטון, מקפלים לשניים ומצמידים לקובייה.

ויש בארצנו גם בתי קומות –

 

 

מכינים את הבסיס:

מצפים את קופסאות הנעליים/ממחטות במסקינג טייפ. לגמרי.

 

בונים יישוב:

(אפשר לדלג על שלבים מתישים ומורטי עצבים של בקשת אישורי הבניה,

תחנונים ותשלומים למינהל, פגישות עם מעצבים ואדריכלים, אישורים ממהנדסים ועוד)

נוטעים בתים ועצים על משטח העליון של הקופסה בעזרת מסקינג טייפ,

היטב היטב סביב סביב.

זהו. שלב היסודות נשלם. ונעבור לשלב הציפוי.

 

ציפוי צבעוני:

ממורחים דבק מדולל על המסקינגטייפ, רק באיזור הרצוי

מניחים פיסת נייר משי

מברישים מעל בדבק

מניחים פיסת נייר נוספת עם חפיפה קטנה על הפיסה הקודמת

ומורחים שוב בדבק.

 

זה כל הסיפור. מצפים את כל היישוב סביב סביב,

מניחים לייבוש מלא (בערך יום)

וזהו – היישוב מוכן.

ועוד יישוב מוכן.

{ אפילו יותר מהיר מחומה ומגדל! }

 

ומבחר תמונות מהסדנא:

{ ותודה לישראל, שני, רננה, אליסה, תמר, עטר, אסתר, ליאורה, קרלי

ולכל מי שעזר וסידר אחרי שכבר הלכתי הביתה… }

מקווה לשתף בתמונות מהארוע עצמו. יהיו גם בלונים ושלטים והפתעות!

עוד פחות משבועיים – ואני כבר מתרגשת!

 

אגב מיחזור:

באותה טכניקה השתמשתי כשייצרתי קישוטי פירות לסוכה.

לחצו על התמונה או כאן, וצפו בסרטון הזה שוב ושוב.

היכונו היכונו!

ברשומה הבאה, לכבוד יום העצמאות ה-66, אני מתכננת לעשות גיחה למטבח ולחלוק אתכם סוד גאוני, חגיגי וטעים במיוחד!

הרשמו לעדכונים, שתפו חברים – ושיהיה חג שמח!