פעם, כשיהיה לי בית חדש, יהיו בו שולחן גדול, מטבח מרווח, הרבה חלונות , גינה ירוקה ו… מקום לאחסן בו את כל חומרי היצירה שלי.

כך חלמתי הרבה זמן,

ולפני שנה, התגשם לנו הבית שעליו חלמנו.

הבית החדש רחב ידיים, מהמטבח עולים ניחוחות בישול, סביב השולחן הגדול יושבים לסעוד ולשוחח בני משפחה ואורחים. הגינה ירוקה ופורחת, וכמובן – יש לי סטודיו משלי.

וכדי להתחיל ליצור, הייתי צריכה לארגן לעצמי מרחב מזמין ליצירה. אני בטוחה שיש עוד אנשים בעולם שמבינים למה סביבת העבודה צריכה להיות נוחה, מתאימה ומזמינה ליצירה.

יש אנשים שצריכים בלאגן כדי ליצור. הסדר המופתי חוסם להם את כל החושים.

יש כאלו שזקוקים לסדר סטרילי כדי לאפשר למחשבות להתגבש.

אני צריכה סדר מאורגן כדי שאוכל לבלגן. בסוף היצירה אני מחזירה כל דבר למקומו, רק כדי שאוכל להתחיל לבלגן מחדש.

כתובת למחוסרי בית

כשהתחלתי לפרוק ארגזים ולסדר את הסטודיו, קודם כל בניתי שתי כוורות של חמש על חמש שקניתי באיקאה, ופתחתי "חדר מיון" לכל כלי הכתיבה וחומרי היצירה שצברתי במשך השנים: תא לחרוזים, תא לדבקים, תא לצבעים, תא לספרים, תא לבדים, והרשימה עוד ארוכה.

ומה עם כל אותם אוצרות קטנים (הקרויים גם "קישקושים") שאין להם הגדרה? איפה הם יוכלו למצוא בית חם בתוך ביתי?,  ויותר חשוב – איפה אני אוכל למצוא אותם כשאחפש ?

עד עכשיו, ארזתי את כל אותם אוצרות בשקיות קטנות, ודחסתי אותם לקופסאות נעליים שנערמו בערמה מאיימת לנפול. לא אלאה אותכם בתלאות הימים בהם חיפשתי את הכפתורים ואת סיכות הביטחון (דחוף!!!) וכמובן שהפכתי הכל ולא מצאתי כלום.

כמובן שלבעיה הזו צריכים למצוא פיתרון, וברוח הדברים – פיתרון יצירתי.

יצונצנו הקשקושים לאלתר!

את ההשראה מצאתי בכמה סרטוני וידאו ביוטיוב ובבלוגים שלצערי שכחתי את שמם.

בחנות לכלי בית קניתי צנצנות המיועדות לאיחסון ושימור ריבות וירקות מוחמצים (לא ביחד, אני מקווה). הצנצנות שקופות, והמכסה, המיועד לאטום את הצנצנת היטב, מתפרק לשני חלקים: חלק אחד שטוח בגודל פתח הצנצנת, וחלק שני בצורת טבעת המוברגת לצנצנת עצמה.

הנחתי את הצנצנות על המדף, ועכשיו אני יכולה למצוא בקלות את כל האוצרות הקטנים. הבעיה שעכשיו זה כל כך יפה, שלפעמים חבל לי להשתמש ולקלקל את הפסטורליה.

  

ילדים – באו לשולחן!

תוך כדי עבודה, בעוד הצנצנות ועיגולי הבדים רובצים בבלגן על השולחן, הילדים התלהבו ורצו לעזור. נפלא! שתי צנצנות נתרמו למשימה. כל אחר בחר בד (מתוך הבדים שאמא מרשה), עיגולים שורטטו, מספריים גזרו, מחטים הושחלו, ולמדנו לתפור מסביב תפר בסיסי (למעלה-למטה-למעלה-למטה). אין הרבה מקום לטעויות והתוצאה מיידית: לכל אחד יש מעכשיו צנצנת פרטית לאיחסון אוצרות: היא (בת 9) בחרה לאחסן קוקיות וסיכות. הוא (בן 7) ייעד את הצנצנת החדשה לאוסף האבנים היפות שהוא אוסף בחוץ. גם יצירה, גם מיומנויות חשובות לחיים, וגם סדר בחדר. מי צריך יותר מזה?

הערה:

אחרי ריפוד המכסה, הצנצנת אינה אטומה, ולכן לא כדאי לאחסן בה אוכל או נוזלים.

ועוד הערה:

הצנצנות שבירות והמחט דוקרת. היצירה אינה מיועדת לילדים צעירים מדי.

המצרכים:

• צנצנת עם מכסה מתפרק (מהסוג המיועד לשימור ריבות וירקות מוחמצים), למשל של חברת Ball
• שאריות בדים
• עט
• מעט אקרילן למילוי
• חוט תפירה ומחט
• אקדח דבק חם ונרות דבק

אופן ההכנה:

• פותחים את הצנצנת ומפרקים את המכסה לשני החלקים: חלק שטוח וטבעת ההברגה

•  מכינים את הבדים: אם משתמשים בבדי כותנה, כדאי לגהץ אותם קודם כדי להחליק אותם. אני השתמשתי בבדי כותנה ארוגים, אבל כל בד יתאים למשימה.

• משרטטים עיגול בגודל החלק השטוח של המכסה, וגוזרים עיגול גדול יותר, במרחק של כשני סנטימטר מהקו ששרטטנו. אפשר למצוא צלחת גדולה יותר מהמכסה ולשרטט אותה.
  לא חייבים להיות מדוייקים בשירטוט ובגזירה. הכל מתחבא ונראה יפה בסוף

• משחילים חוט במחט ותופרים תך פשוט (למעלה-למטה) במרחק חצי סנטימטר מהשוליים.

• כשמגיעים לנקודת ההתחלה, מניחים מעט אקרילן למילוי במרכז הבד, מניחים מעליו את החלק השטוח של המכסה, ומותחים את קצוות החוטים כדי לכווץ את הבד מעבר לשולי המכסה.

• מוציאים את המחט מהחוט, וקושרים את תחילת החוט עם סופו

• בעזרת דבק חם מצמידים בזהירות את המכסה המרופד עם ההברגה

• הצנצנת מוכנה!