{ האם עדיין סתיו, או שכבר התחיל החורף? }
לכל אחד יש את סימני הסתיו שלו:
נחליאלי,
שלכת,
ריח קלמנטינות בהפסקת עשר
אפרסמון.
אצלי הסימן הראשון של בא הסתיו – ספל תה מחובק בכפות הידיים.
הממממ. להתחמם מבפנים וגם מבחוץ.
{ ורק המחשבות על חורף בפתח, וקור ובוץ וערימות המעילים והכפפות והכובעים… }
תופעת לוואי:
עם בוא הסתיו גם מגיע הרשע
המעצבן
המבהיל
המפתיע לרעה:
—— החשמל הסטאטי!!!!
{ מגעיל-דוחה-!!! }
אני ממש לא מבינה למה בכל פעם שאני יוצאת מהמכונית ונוגעת עם המפתח בדלת
צצצצצצצצצצצ
יוצאים ניצוצות.
{ נזכרת: גבי אנד דבי אוחזים מפה ומקל קסמים ומגיעים למקומות רחוקים.
אבל אני לא מגיעה לשום מקום מיוחד. רק נבהלת ומתרגזת ונעלבת }
שאלתי מומחים, פיזיקאים, מדענים, מתקני הסקות ומנקי שטיחים: הסיבה קשורה כנראה איכשהו ליובש ולשטיחים ולבדים סינטטים, ולכל מיני דברים קטנטנים שקופים וחשמליים שעפים באוויר.
ניסיתי בגדי כותנה, ניסיתי שיטות הטעיה, ניסיתי לחשים, שיקויים ומילות קסמים.
לא עזר.
אולי זה האנרגיות מבפנים…
ועוד סימן לסתיו:
הפתיחה הרשמית של עונת הספורט החורפי:
הסריגה!
זה לא שהמסרגות שלי נחות מתחילת האביב עד סוף הקיץ, אני תמיד דואגת שישמרו על כושר גם מחוץ לעונה. אבל –
בסתיו ובחורף סורגים דברים חמימים. תוך כדי סריגה גם הידיים מתחממות.
כמו ספל תה.
בחנות היצירה אני פוגשת את פקעות הצמר הצבעוניות והרכות, ולא יכולה לעמוד בפיתוי.
שמיכות צמר סרוגות
את הצמר בצבעי תכלת-תורכיז-כחול מתחלף פגשתי לפני כשנה. כל כולו צבעים עזים ועליזים אך משדר רוך מלטף וחום נעים.
בשקט בשקט הוא לחש לי: קני אותי! אהיה שלך לנצח, אקשט לך את הבית ואחמם את יושביו!
הייתי מוכרחה. רחמים, חמלה.
ניכסתי לעצמי שמונה פקעות רכות, וחזרתי הביתה מלאת מרץ ונחישות.
כמה מילות קסמים, כמה שבועות, ואהפכנו לשמיכה רכה!
מסרגה אחת, המון עיניים, עמודים עמודים עמודים.
״מה זה?!?!״ שאלו הילדים.
״ ׳זאת׳. לא ׳זה׳. זאת תהיה שמיכה חדשה לסלון. נוכל להתכרבל״.
״איכס. בסלון?!״
״מתי?? בעוד חמש שנים?!״
״בשביל מה צריך שמיכה בסלון?״
"סתם בלאגן"
היו עוד כמה תגובות לא אוהדות.
קדימה, חברים. מדובר בתרפיה…
הפוגה: ספר ילדים מתוק
The Carrot Seed
כתבה רות קראוס, איורים: קרוקט ג'והנסון
למה זה קשור?
זהו ספר ילדים עתיק וטוב, על ילד שזורע זרע של גזר.
אבא ואמא והאח הגדול אומרים לו שוב ושוב: זה לא יגדל. זה לא ילך.
והילד המשיך לעשב ולהשקות.
שאני אגלה את הסוף?
אני לא רוצה להרוס, אבל בסוף יש ציור של מריצה עמוסה ב —
{ רגע, אני צריכה להמשיך את סיפור השמיכה ותבינו לבד }
כעבור כמה ימים:
״מתי הספקת את כל זה?״
וגם – ״אני קודם״
וגם – "זה נעים"
וגם – ״אמא, תלמדי אותי לסרוג״ (?!?!?!!!)
{ הו! לרגע הזה ייחלתי מכל הרגעים כולם! }
ובערב שבת, ארבעה ילדים גדולים וקטנים ניסו להתכסות בשמיכה אחת.
במקום להוציא אנרגיות ב"אמרתי לכם!!"
חיכיתי ליום ראשון, ביקרתי שוב בחנות הצמר וקניתי אספקה לשמיכה מספר שתיים.
{ אני אוהבת את התנועות המונוטוניות של הסריגה. זה מרגיע. לא צריך להתרכז. אפשר להרהר, אפשר לשוחח בטלפון, אפשר לחלום, אפשר להפסיק מתי שרוצים או מתי שצריכים. כשהשמיכה מספיק גדולה אפשר להתכסות תוך כדי. }
ואז כבר אי אפשר היה לעצור אותי: כל ילד קיבל גם שמיכה אישית לחדר שלו:
שמיכת פסים
שמיכת משבצות
שמיכת "תנו לצמר לדבר בעד עצמו"
ואז נולדו כובעים וצעיפים
{ על הכובעים ועל הצעיפים אספר בפעם אחרת. }
ו..
נגמרה העונה.
כל זה היה לפני שנה,
ומאז נפצחה עוד עונת סריגת שמיכות.
איך סורגים שמיכה?
זה קל. לא צריך דוגמא מסובכת:
עיניים באוויר, עמודים ועמודים ועמודים.
הלוך וחזור.
ושוב הלוך
ושוב חזור.
עד לאורך הרצוי של השמיכה.
והרבה סבלנות.
[שימו לב, אני לא מסבירה איך מחזיקים את הצמר ואיך לסרוג ממש ממש בדיוק. מי שקצת מכיר – מצויין. מי שלא – ינסה לעקוב אחרי התמונות. ומי שזה לא עוזר לו, יכין עוגה טובה ויתחנף לחברה-שכנה-דודה. יש גם הסברים וסרטונים ברשת, וחוגי סריגה עם סורגות נחמדות שישמחו ללמד]
ובפועל:
שורת בסיס:
עיניים באוויר ליצירת שרשרת. שורה באורך הרוחב של השמיכה הרצויה. לא למתוח את הצמר ולהדק את העיניים, כדי שנוכל להכניס את המסרגה אל תוך העיניים בשורה הבאה.
— רגע, סליחה, אני רק שאלה:
איך יודעים כמה עיניים לסרוג בשורה הראשונה?
תלוי בעובי הצמר, בעובי המסרגות, אם זו שמיכה לתינוק או למבוגר.
אם לא בטוחים כמה עיניים לסרוג, עושים דוגמית קטנה של עשרים עיניים (ועוד שתיים לתחילת השורה הבאה), וסורגים כמה שורות.
מודדים את הרוחב של הדוגמית, ומכפילים למידה הרצויה.
למשל: דוגמית של עשרים עיניים יצאה ברוחב של עשרים סנטימטרים, ואתם רוצים שמיכה ברוחב מטר? תכפילו בחמש, כלומר – מאה עיניים.
שורה ראשונה:
סורגים שתי עיניים נוספות באוויר ליצירה "גובה".
מתחילים לסרוג עמודים שלמים: מדלגים על שתי העיניים הראושנות, וסורגים עמוד אחד בתוך כל עין שיצרנו בשרשרת של שורת הבסיס. כל עין נראית כמו חוליה בשרשרת.
כך עד שמגיעים לסוף השורה.
מסתובבים לשורה הבאה.
שורה שניה:
מסובבים את העבודה. סורגים שתי עיניים באוויר ליצירת גובה.
בשלוש העיניים הראשונות סורגים עמוד אחד בכל עין.
משורה זו והלאה, כל עין שנסרוג, נכניס את המסרגה מתחת ל"V" שנוצר מהעין של השורה הקודמת.
בעצם, כל עין שסורגים יוצרת בראשה כזה "V", ממתינה ומוכנה לעין שתסרג מעליה בשורה הבאה.
אחר כך סורגים בדילוגים: עין באוויר, מדלגים על עין וסורגים את תוך העין הבאה. וכך הלאה.
גם את שלוש העיניים האחרונות סורגים בלי רווח, כלומר עמוד אל תוך כל עין.
שורה שלישית והלאה:
חוזרים על עצמינו: שלושה עמודים צפופים, סריגה בדילוגים, שלוש עיניים אחרונות: שלושה עמודים צפופים.
שורה אחרונה:
הגעתם לגובה הרצוי? עכשיו סורגים עוד שורה אחת של עמודים צפופים, כלומר עמוד אחת בכל עין. קצת לא נוח להשחיל את המסרגה בתוך העין באוויר, אבל מתרגלים.
—- הי, אני רק עם עוד שאלה:
למה? למה צפוף, למה בדילוגים – אמרת שלא מסובך!!!
הסריגה בדילוגים מזרזת את העבודה, חוסכת בצמר ומקנה לשמיכה אווריריות וקלות במשקל.
תארו לעצמכם כמה צמר צריך בשביל שמיכה צפופה, וכמה שזה יכול להיות כבד ולא נוח…
ולמה שלוש עיניים בהתחלה ובסוף?
עם השורה הראשונה (עמוד בכל עין) והעמודים הצפופים בתחילת ובסוף שורה, והשורה האחרונה של עמודים צפופים, נוצרת מעין מסגרת שנותנת לשמיכה יציבות, כדי שהשולים והפינות לא יחליטו להתגלגל.
סיום: (אם רוצים ואם נשאר כח)
כדי להקנות לשמיכה מראה אחיד עם גימור יפה, סורגים סביב כל השמיכה שורה של חצאי עמודים בחוט בעל טקסטורה או צבעוניות מעניינת.
שיהיה חורף חם ומתכרבל!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ולמי שמחפש הוראות סריגה מצולמות ומפורטות, ממש צעד צעד, מומלץ לבקר בחנות הוראות הסריגה והתפירה שלי:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שאלות? תגובות? רוצים לקרוא עוד ולקבל הודעה בכל פעם שאני מעלה רשומה חדשה?
הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, ובקשה לאישור תגיע אליכם (וכל שתצטרכו לעשות זה ללחוץ על אישור. זהו)
דבק+נייר+מספריים 