{ פוסט ט"ו בשבט פוסט }

ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.

ואצלינו חגיגות ויצירות.

את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.

היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.

שולחן עורך

זו לא היתה מסיבה בעמידה, שבה האורחים מסתובבים עם צלחות, נתקלים בילדים מתרוצצים ומניחים צלחות וכוסות בכל מיני מקומות משונים.

זו היתה סעודת שבת מיושבת ומאורגנת, ולכן צרפנו שולחנות, גררנו כסאות מכל הבית, פרשנו מפה לבנה (מה שהזכיר את ליל הסדר) והתחלנו להתווכח (מה שעוד יותר הזכיר את ליל הסדר): כלים אמיתיים (שצריך לשטוף אחר-כך כפול שמונה עשרה) או חד פעמיים (במחילה מצדיקי המיחזור). התפשרנו על כלים חד פעמיים אבל כוסות על-אמת (שגם הן התגלו כבעלות יכולת התהפכות). הבעיה שהויכוח הזה נעשה בערב יום חמישי, והכלים החד-פעמיים שהיו לנו בבית היו שקופים לגמרי וקצת — אנמיים. זמן לקנות אחרים לה היה, אבל ניירות יפים ורעיונות לשידרוג תמיד יש לנו בשפע:

מצרכים:

• כלים חד פעמיים שקופים ואפילו פשוטים
• ניירות מדוגמים בגוונים שרוצים – אפשר אחידים ואפשר להתפרע בצבעים ובדוגמאות

• עט או עפרון
• דבק רץ או דבק אודם
• שדכן
• מספריים חדים

אופן ההכנה:

משדכים את הדפים ביחד בפינות כדי שלא יזוזו (עד שבעה דפים, אם המספריים שלכם באמת חדים)

משרטטים עיגולים שיהיו בגודל או קצת יותר גדולים מבסיס הצלחת הגדולה (למשל בעזרת צלחת קצת יותר קטנה)

גוזרים כמה דפים משודכים ביחד (זה רץ מהר משחשבתם. ולא, זה לא חייב להיות הכי מדוייק בעולם)

מורחים מעט דבק במרכז העיגול

מצמידים לתחתית הצלחת ונהנים!

לחמניות פרחוניות

האמת – די פשוט להכין את הלחמניות האלו, כלומר – למי שאוהב חוויות עם בצק שמרים (כמוני למשל). אני אוהבת את המתכון לחלה של קרין גורן (קישורים בסוף לכל ההפניות), בשידוך עם מכונת הלחם שלנו שלשׁה בשמחה בצק לחלות ומצפצפת בנימוס אחרי שעה וחצי. הרעיון של הפרח מאומץ ממתכון אחר של קרין גורן.

• מכינים בצק שמרים
• קורצים עיגולים
• מטביעים חריצים עם פוֹלחן תפוחים
• מתפיחים, מברישים בביצה טרופה, אופים וקוצרים קריאות התפעלות.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

{ מדלגת בנימוס על כל האוכל השולי: המנות הראשונות, המטבלים, המרק, המנות העיקריות, ועוברת לחלק החשוב }

גלידה לכל ביס

מאוד נחמד להגיש גלידה לקינוח: גלידה ביתית או גלידה קנויה, מה שאוהבים. השאלה איך להגיש: לשאול כל אחד איזה טעם הוא רוצה? להכין קעריות במטבח ולהגיש לשולחן? – להמתין להגיש לכולם ביחד או אחד אחד? את כל הלוגיסטיקה הזו פתרנו בפטנט גלידות הביס המיניאטוריות, מוכנות מראש ומוקפאות בכוסות קטנטנות של גמדים. מי שרוצה לדגום כמה טעמים, לוקח אחד מכל סוג, ומי ששומר על גיזרה לוקח אחד (נראה אותכם…).

ג'לי שלוק

ג'לי זה מטופש, ילדותי, צבעוני, אפילו דבילי. אבל ג'לי קר זה אחד הדברים הכי כייפים בעולם.

אם יש לכם זמן – וכמובן שאפשר תוך כדי אלף בישולים אחרים, מכינים ג'לי בשלושה צבעים אלה-קרטיב-רמזור בתוך כוסות פיציות שקופות. ואז כשבדיוק אתם עומדים להכניס את הכל למקרר ארוז וסגור ומוחבא היטב כדי שאף אחד לא יחמוד בטרם עת, תתזמנו שהילדים בדיוק יכנסו מתרגשים ומתלהבים מבית הספר, ורגע לפני התקפת חייזרים חובבי ג'לי ואסון צפוי מראש —- , שלפו רעיון גאוני, ובמקום לריב איתם, גזרו קשיות נייר (שבפוקס נשארו לכם בדיוק בכמות הנכונה) לשלושה חלקים יחסית שווים, והציעו לילדים בפעולת הסחה לעזור (קודם לרחוץ ידיים בסבון!!!!!) ולנעוץ שליש-קשית בכל כוסית ג'לי ולעזור להכניס למקרר, ובתמורה על האזרחות הטובה תנו להם שאריות ג'לי שנשארו בקערה הגדולה.

זאת היתה הברקה מוצלחת, שלא רק שהצילה את יצירת המופת הצבעונית מהכחדה, בשעת אמת היא גרמה להתלהבות חוצת גילאים ומגדרים, שהתפתחה לתחרויות משעשעת של שתיית הג'לי עם הקשית.

מרשמלו לבבות תוצרת בית

המתכון של המרשמלו תוצרת בית של הלה קריב מ"ביסים" משך את תשומת לבי כבר לפני כמה שבועות.

מרשמלו???

בבית????

ממה בעצם עשוי מרשמלו? זה לא הדבר הטעים הזה מהבפנוכו של הקרמבו עם הביצים והסוכר?
אז לא. במרשמלו הזה אין ביצים בכלל. יש בו דווקא הרבה מאוד סוכר, וסירופ תירס, וג'לטין (כשר ובלי דגים ואפילו בלי גלוטן) וקצת מי קרח, וקצת חימום לחום מדוייק ובערך רבע שעה של הקצפה.
את הקישור למתכון המקורי (תודה, הלה, שהרשית לי לצטט!) עם הצילומים הנפלאים אצרף כאמור בסוף { כדי לא להעמיד אף אחד בפיתוי לשוטט בבלוגים נפלאים אחרים תוך כדי קריאה..}. הנַגְלַה הראשונה של המרשמלו בוצעה לפני כמה שבועות על פי ההוראות של הלה בדייקנות מאוד לא אופיינית לי (כי איך שהוא אני תמיד מוצאת את עצמי סוררת ומשנה ומשפרת).
יצא טעים מאוד, אבל —
בפעם השניה עשינו מקצה שיפורים ושדרגנו את יצירות המופת המרמשלואיות האלו:

• הוספתי צבע מאכל כדי שיהיה ורוד.
• לא הוספתי מלח (בפעם שעברה היו תלונות)
• במקום לחתוך לריבועים (משעמם, טענו הגמדים) חתכנו עם חותכן של עוגיות לצורת לבבות (הילדים שלי עם הרעיונות המשובחים שלהם!!).
• למרות שבפעם הראשונה צייתנו להוראות ופידרנו בהמון סוכר וקורנפלור (גם את הרצפה ואת היקום), המרשמלו היו במרקם רטוב ודביק כמו של חשופית. אחת הבנות בקשה רשות לנסות, והשאירה לב אחד לייבוש על השיש לכמה שעות. זה עשה למרשמלו מרקם חיצוני קצת יותר מוכר של מרשמלו, והחלטנו לייבש את כולם לכמה שעות. מזל שאין כאן נמלים!

עוגת שוקולד חגיגית ומרשימה

{ כן! זו אותה העוגה מיום המאה של אתגר #מאה_ימים_של_יצירה!!! }

אל תתפתו לחשוב שעיצוב העוגה הזאת דורש מיומנויות וכישורים מיוחדים.

 

לא צריך אימונים בהזרקת קרם בצורת עלים ושושנים, או שנות לימוד בבית הספר לפיסול בבצק סוכר, או השקעה בהדפסים של צבעי מאכל עזים בעלי ערך תזונתי מפוקפק.
אפילו לא צריך אביזרים מיוחדים "מהחנויות המתמחות".

המטלות המסובכות ביותר היו לגזור עיגולים של נייר אפיה לכל תבנית, ולפצח מליונים של חטיפי קיט-קט קטנים. היה גם קצת קשה לעקוב אחרי כל ההוראות הפשוטות באופן סביר של "עוגת השוקולד של סבתוש הניה" של אפרת, בלי לטרוף את מסך המחשב מהתמונות המכשפות בבלוג שלה "אז מה את עושה כל היום" (קישור בהמשך, מבטיחה).

את הרעיון לעיצוב אימצתי מתמונות רבות מספור בפינטרסט.

הכנתי מתכון כפול אחד וחצי של העוגה

הכנתי הרבה גנאש לפי ההוראות, מרחתי בין השכבות וציפיתי מסביב

הדבקתי בסבלנות את חומת אצבעות הקיט-קט סביב סביב (ובאמצע הצילומים רצתי לחנות לקנות עוד כי אי אפשר להאמין כמה המון צריך)

וכשגמרתי את הביצורים הדבקתי סרט בד רחב.

הנרות-ללא-אש הם הברקה פרטית שלי: תותים רחוצים ומשופדים טבולים בשוקולד לבן מומס (עם טיפונת שמן), נעוצים בתבנית ביצים (ריקה!) לייבוש

ולהשלמת המראה נעצנו את כל השמונה-עשרה-נרות-ואחד-לשנה-הבאה בעוגה.

רגע, הבטחנו פירות, לא???

 

תחרות הפירות השנתית

כמו שכתבתי גם בבלוג מט"ו בשבט הקודם, גם השנה השתתפנו בתחרות (שאנו עורכים עם עצמינו נגד עצמינו ותמיד זוכים), והצלחנו לקבץ (ולצלם) כמה שיותר פירות (בעיקר טריים) לכבוד ט"ו בשבט.

הנה כמה תמונות נוטפות ויטמינים:

רשימת המשתתפים השנה (לא לפי שום סדר הגיוני):

תפוז, קלמנטינה, תפוז-סיני, אשכולית, פומלה, ולימון ממחלקת פירות ההדר.

אפרסמון, קרמבולה, פיטאיה ומנגו, שזיף אדום, שזיף שחור, אפרשזיף צהוב, רימון, אבוקדו, זית, ענביפ, שוקולד (שעשוי מקקאו שעשוי מפרי הקקאו שגדל על עץ) עם אגוזי לוז, קוקוס, שקדים, אגוז מלך, אגוז פקאן, חמוציות, דובדבנים (מיובשים) ותאנה, פפאיה, אגוזי קשיו, פיסטוק ואגוזי מקדמיה, פטל שחור, פטל אדום ואוכמניות, גויאבה, קיווי ורמבוסטאנג (הפרי הזה שנראה כמו כוכב ים עם תסרות פרועה, אבל בפנים הוא אוד דומה לליצ'י), תפוח אדום, תפוח חמוץ, אגס ותפוח-אגס, קפה (שעשוי מפולי הקפה שגדלים על עץ או על שיח. בדוק!), לדר פירות ממישמיש, ממרח תמרים, ולשם היצירתיות הוספנו סוכריות טיק-טק בטעם פסיפלורה.

כמובן שזכינו בתחרות! הפרס הראשון – המון ויטמינים.

 

ונעבור לקישורים:

חלת שבת של קרין גורן כאן

רעיון לעיצוב פרחים עם פולחן תפוחים מכאן

מתכון למרשמלו ביתי של הלה קריב מהבלוג "ביסים" כאן

עוגת השוקולד הנהדרת של אפרת מהבלוג "אז מה את עושה כל היום" כאן

 

עוד רשומות קשורות:

כנס הפירות השנתי תשע"ד

סגולה לחיים מתוקים

פלאים חקלאיים

פורים מתקרב, ממהרת להכין את הרשומה הבאה. להתראות!