יש אנשים שאנחנו פוגשים שוב אחרי עשרים שנה
וממשיכים את השיחה מאותה נקודה בה הפסקנו
כאילו לא נולדו-גדלו ילדים בינתיים
כאילו לא למדנו-התקדמנו-החלפנו עבודה פעמיים
כאילו אין קמטים בזויות העיניים
אנחנו ממשיכים לצחוק מאותה נקודה
ובאותה הרוח
כמו לפני עשרים שנה.
אולי קצת יותר. מי סופר
אין לי הרבה מה להוסיף ולכתוב, הכל כבר נאמר בהתכתבות בווצאפ.
{נכון כיף לקרוא התכתבויות של אחרים? ברשות, כמובן.}
לפני כך וכך שנים, הזדמן לי להכיר אדם נחמד מאוד ורחב אופקים.
לא אפליג כאן בחוכמתו, בידיעותיו, בכישוריו ובכשרונותיו הרבים, מפאת צניעותו ופרטיותו.
כעבור כמה שנים, כמעט עשרים אם נדייק, של נישואים מאושרים, ארבעה ילדים ושלושה תארים אקדמאים, החליטה אשתו להעניק לו מתנה, לכבוד קבלת דרגה בכירה ונכספת עד מאוד במקום עבודתו באחד מתחומי האקדמיה.
מכיוון שאדם זה מעריך ידע ומחשבה כמעט בכל תחום אפשרי, כולל הסטוריה, ספרות, שירה, מתמטיקה, כלכלה, יהדות ומחשבת ישראל, ידעה רעייתו שהמתנה שתשמח את לבו ביותר תהיה { לא מסיבה, לא מסעדה, לא טיול, אלא -} תמונת דיוקנו של הרמב"ם.
דבק+נייר+מספריים 