לפני כך וכך שנים, הזדמן לי להכיר אדם נחמד מאוד ורחב אופקים.

לא אפליג כאן בחוכמתו, בידיעותיו, בכישוריו ובכשרונותיו הרבים, מפאת צניעותו ופרטיותו.

כעבור כמה שנים, כמעט עשרים אם נדייק, של נישואים מאושרים, ארבעה ילדים ושלושה תארים אקדמאים, החליטה אשתו להעניק לו מתנה, לכבוד קבלת דרגה בכירה ונכספת עד מאוד במקום עבודתו באחד מתחומי האקדמיה.

מכיוון שאדם זה מעריך ידע ומחשבה כמעט בכל תחום אפשרי, כולל הסטוריה, ספרות, שירה, מתמטיקה, כלכלה, יהדות ומחשבת ישראל, ידעה רעייתו שהמתנה שתשמח את לבו ביותר תהיה { לא מסיבה, לא מסעדה, לא טיול, אלא -} תמונת דיוקנו של הרמב"ם.

אני נכנסת לתמונה

אין ספק שהרמב"ם, ר' משה בין מימון, היה דמות מרשימה ומתאימה לאדם ולארוע.

ועכשיו הגיעה העת להצדיק את שמו של הבלוג שלי: דבק+נייר+מספריים {הופכת ארבעה קירות לבית}

הבד נצבע בצבע רקע

ניירות נגזרו לפיסות

דבקים הוברשו והתייבשו

אותיות של זהב הוצמדו בזהירות

והזמן עשה את שלו: איחה את הגזירים והשלים את התמונה.

{ אני מוכרחה להזדרז —}

בשעה שרשומה זו עולה לאוויר העולם, עושה בעל השמחה דרכו הביתה, דרך הכוללת גם מטוסים ומוניות. סביר להניח שכבר עם הנחיתה ידליק את הטלפון, יודיע לאהובתו שנחת בשלום, ויבדוק אם קיבל הודעות.

אולי מבין ההודעות יבחין שעלתה רשומה חדשה בבלוג שלי, יקרא כל מילה

ויגלה –

שבביתו תלויה תמונה חדשה שמישהי שאוהבת אותו מאוד

הכינה במיוחד בשבילו.

אהוב יקר, חברי הטוב –

עכשיו לא רק אתה, אלא עוד כמה קוראים יודעים –

עד כמה אני אוהבת ומעריכה את כולך,

מברכת אותך על הישגך,

מאושרת בחיינו המשותפים ובארבעת ילדינו ברוכי הכשרונות –

אתך לאורך כל דרכנו – וגם לרחבה.

שקמה

{ ותתחיל לחשוב על תמונה לטקס בשטוקהולם }

– = – = – = – = – = – = – = – = – = – = – = – = –

למי ששאל: כן, אני מכינה דיוקנאות. ניתן להגיב וליצור איתי קשר