חודש שבט כבר החל, ומתחילים לתכנן נטיעות, שתילים, ואיזה פירות נאכל בט"ו בשבט. בכל שנה אנחנו עושים תחרות (עם עצמינו) כמה פירות שונים נוכל להגיש בסעודת ט"ו בשבט.

בשנה שעברה הגענו ל-35. היה טעים. ואננס, אם לא ידעתם, איננו גדל על עץ. אז לא נחשב פרי, אבל טעים.

ולפני שאספר לכם על עוד הפעלה שעשינו עם הילדים לקראת ט"ו בשבט דאשתקד,

רציתי לחשוף בפניכם כמה פרטים אישיים בענייני חקלאות וגידולי טבע:

• גדלתי במושב (אבל הורי אינם חקלאים).
• אמא שלי מומחית לעציצים ופרחי גינה, והיא יודעת מה שותלים באיזו עונה וכמה אור, צל או מים כל צמח אוהב.
• בצבא שירתתי בנח"ל, ובמסגרת זו, בין היתר, גידלנו עגבניות בנגב – החל משלב בניית החממות: ברזלים, קורות, הברגות, מתיחת ניילונים, שתילת השתילים, טיפול בצמחים שגדלו להפליא, ועד לקטיף הראשון.
• פה ושם ובמסגרות שונות, חוויתי חוויות חקלאיות מאוד: מיינתי תפוזים, אספתי פקאנים (מנערים את העצים הגבוהים ואוספים את האגוזים שנפלו על הקרקע), קטפתי ומיינתי גזר, בטטות, אפרסמונים, קישואים, תפוחים, תפוזים, אבוקדו, ענבים, ועוד.
• הנחתי צינורות השקייה בשדות, עישבתי עשבים שוטים, נסעתי בטרקטור, ואפילו קטפתי פרחי בצל. (יש כזה דבר. ניחוח זוועה, אם אתם שואלים).
• כיסחתי דשא, גזמתי שיחים, טיפסתי על עצים.
• ואני צמחונית.
• ואפילו יש לי שם של עץ!

אז איך זה קרה, באמת איך זה קרה, שנערה מבית טוב, שהושקעו בה מיטב המאמצים החקלאיים, מידרדרת לכזה מצב ביש?

וכאן בא הוידוי הצורב: אני גרועה בעציצים.

מה זאת אומרת גרועה? איומה.

עציצים שניתנו לי במתנה שרדו כמה ימים, המתינו בשקט ובנימוס שאשקה אותם.

כל כך מנומסים היו המסכנים, לא בכו ולא מחו, עד ששכחתי אותם בפינה והם קמלו אל מותם בשקט ובצמא.

אני מודה: אני רוצחת עציצים סדרתית. (אל תצטטו אותי בשום אופן – שלם או חלקי!)

והוא מוסיף: אפילו קקטוס היא הצליחה לחסל.

{ זה סיפור שקרה באמת, אבל אחסוך מכם את הדמעות. }

התיקון הרוחני והגשמי:

בשנה שעברה, לקראת ראש השנה לאילנות, כיאה לראשי שנים, עשיתי חשבון נפש. החלטתי לחזור למוטב, ולו רק למען הדור הצעיר.

הרי בתור אמא, אני משתדלת להנחיל לילדי מיומנויות בסיסיות, ואיך אתן את הדין בבוא העת, על שחסכתי מהם מיומנות בסיסית כזו של התבוננות בפלאי הבריאה, איך זרע קטנטן האוצֵר בתוכו מידע כמוס ועתיק יומין של צמח שלם, מצמיח גבעול ועלים ופרי המכיל זרע, המכיל מידע כמוס…

{ אוכל לומר להגנתי: חסכתי מהם גם אכזבות בדמות צמחים קמלים ופירות כמושים. לבטים. }

בראש חודש שבט של השנה שעברה, חזרתי הביתה עם הפתעה נושאת פוטנציאל: גושי אדמה להנבטת זרעים.

וגם זרעים בשקית.

גושי האדמה האלו נראים כמו נרונים לשבת בצבע חום. הם מגיעים בתוך מגש שנראה כמו תבנית ביצים מפלסטיק. (עד כאן לא עורר שום התפעלות).

פעלנו לפי ההוראות: הנחנו את הנרונים בתוך התאים של המגש, ומזגנו על הנרונים מים רותחים, ובין רגע: פלא ראשון: תפחו הנרונים ונראו יותר כמו קאפ-קייקס שוקולד.

בתוך כל קאפ-קייק זרענו זרע אחד של שעועית, כיסינו את המגש במכסה השקוף המצורף, והנחנו על אדן החלון. חממות קטנות וחינניות עם קאפקייקס שוקולד.

אחרי כמה ימים חזינו בפלא השני: נביטה!

אחרי עוד כמה ימים, עוד פלא: הזדקפו הנבטים ועלעליהם הביטו אל מקור האור.

עברו עוד ימים ושבועות של השקייה קפדנית: כל כוס מים שנשארה קצת מלאה, מימיה נתרמו לצמחים.

{ בעצם ניתן לומר שהצמחים שלנו הושקו במים אופטימיים }

הצמחים גדלו וגדלו, עד כדי צפיפות אוכלוסין באזור השורשים, ונאלצנו להעביר את אותם לעציץ גדול ואמיתי עם אדמה נוספת. (זה בעצם הרעיון של נרוני ההנבטה).

אחרי כמה ימים – עוד פלאים: מצאנו גם פרחים, שהפכו לתרמילים, שגדלו ונראו כמו משהו מוכר באמת:

שעועית ירוקה שאנחנו אוהבים במיוחד!

שמחנו שמחה גדולה וחגיגית כשקצרנו את היבולים (שלושה, אם נדייק). זללנו ככה טרי, אפילו בלי לשטוף כי לא צריך.

טעים, משמח, ובריא לגוף ולנפש.

אבל כולם הסכימו, שלמרות כל הפלאים שחזינו בהם מתרחשים לנגד עינינו,

הפלא הגדול,

העצום

והמפליא מכולם היה:

שאני

זכרתי

להשקות את הצמחים.

רוצים לקבל הודעה בכל פעם שמתפרסמת רשומה חדשה? (כדאי לכם, אני מתכננת כמה רשומות מענייננות!)

מלאו שם וכתובת דוא"ל ואתם מסודרים!