{ גיחה חגיגית למטבח לכבוד חנוכה }
אם אתם מאלה שאוהבים, כמו בשירים, ללבב לביבות, עם כל הפצ׳קריי והפומפיות והשפריצים של השמן, אולי הרשומה הזאת לא בשבילכם.
אולי.
אני אוהבת להכין את הלביבות כמו שאמא שלי מכינה – קטנות, מהירות, מינימום לכלוך, וספיגת שמן נמוכה יחסית לאחיותיהן המגורדות.
חודש שבט כבר החל, ומתחילים לתכנן נטיעות, שתילים, ואיזה פירות נאכל בט"ו בשבט. בכל שנה אנחנו עושים תחרות (עם עצמינו) כמה פירות שונים נוכל להגיש בסעודת ט"ו בשבט.
בשנה שעברה הגענו ל-35. היה טעים. ואננס, אם לא ידעתם, איננו גדל על עץ. אז לא נחשב פרי, אבל טעים.
ולפני שאספר לכם על עוד הפעלה שעשינו עם הילדים לקראת ט"ו בשבט דאשתקד,
רציתי לחשוף בפניכם כמה פרטים אישיים בענייני חקלאות וגידולי טבע:
{ סופגניות דֵּמֵה אסוניות בדרכן }
למה לא לקרוא את הרשומה הזאת:
למה כן?
דבק+נייר+מספריים 