יריד אחד מסוגו ומתלה לכל מִינֵי

{ מסע צייד רעיונות שתחילתו בפתיתי שלג וסופו שלג כבד ורעיונות בשפע }

כשיצאתי בסביבות שתים עשרה בצהריים, פתיתי שלג ראשונים הסתחררו על הכביש ממשבי המכוניות הנוסעות. כביש מהיר, די פנוי. יום ראשון, עשרים וחמש דקות עד מרכז העיר. עוד עשר דקות עד לחניון הקרוב, ועוד עשר דקות צעדה על הגשר מעל הנהר.

הנהר – נהר שיקגו, זה שפעם נשפך לאגם מישיגן ושעל גדותיו נבנתה העיר שיקגו. לפני כמה שנים, נגיד מאה ומשהו, החליטו שחבל שפסולת המפעלים שעל גדות הנהר יזהמו את מימי האגם (שהוא לכל הדעות ענק ויפה עד מאוד), אז עשו מה שבדרך כלל עושים עם נהרות מזהמים: החליפו את כיוון הזרימה של הנהר. פשוט אמרו לו: אחורה פנה, הוסיפו כמה סכרים וברזים וכמה תעלות, ועכשיו הנהר מזרים את מימיו לכיוון אחר.

לא פשוט?

גם הטילו גזרות ופיקוח והזיזו מפעלים למקומות אחרים, כי דאון טאון שיקגו דורש מבנים עם קצת יותר סטייל.

למשל בנין ה Merchandise Mart שהיה פעם הבנין הגדול בעולם.

לא בכל יום תמצאו אותי מכתתת את גלגלי ונוסעת באומץ לבדי לעיר הגדולה.

אבל בקומה השמינית של הבנין הנ״ל, זה שעל גדות הנהר וכו׳, התקיים יריד עבודות יד בשם ״One Of a Kind״, והסקרנות הכתיבה נסיעת עבודה.

העיתוי נבחר לעונת צייד המתנות לקראת חג המולד המתקרב.

בעוד שבבתים מסויימים עדיין זוכרים את המשמעות ההסטורית של החג (טפו טפו וכו׳), ברוב בתי אמריקה המשמעות המקובלת היא: חג המתנות. כולם באטרף של קניות: מתנות לילדים, לבני הזוג, להורים, לדודים, לנכדים, לדוור, לעוזרת, לחיות המחמד.

קונים. קונים. קונים.

וכל מתנה אורזים בקופסה.

ועוטפים בנייר עטיפה.

ומוסיפים כרטיס בצבע מתאים.

וסרט בצבע מתאים.

ונייר משי בצבע מתאים.

{ אלוהי המיחזור זועק: עד מתי???

אלוהי הדברים המיותרים אומר: למה לא? רק אולי עדיף שיהיה בטעם… }

וכולם: קונים קונים קונים.

ואני? מתבוננת.

נכנסתי לבניין, התקלפתי משכבות ההגנה (כובע צמר, כפפות, מעיל פוך), רכשתי כרטיס, והעפלתי אל הקומה השמינית.

עולם ומלואו של יצירות ועיצובים: תכשיטים, כובעים, צעיפים, חפצים לבית, גופי תאורה, תמונות, בגדים מיוחדים, בגדי ילדים מעוצבים, ריבות ותערובות לתה.

המוכרים הם בדרך כלל האומנים עצמם, ורובם היו אדיבים והסבירו על היצירות, ואפילו כשהעזתי לבקש, הרשו לי לצלם.

היו כמה דברים שנראו לי קצת רחוקים מתחום ההתעניינות שלי, אבל היו מעניינים בדרכם.

למשל –

פרוטרט לחיות המחמד

(מתנצלת מראש על האיכות הזוועתית של התמונה שצולמה תוך כדי תנועה):

הגברת הזו כנראה מאוד אוהבת חיות מחמד, ומבינה שיש עוד כמוה. היא לוקחת צילום של כלב או חתול, עושה לו תעלולים של אנדי וורהול: מכפילה ומשנה את הצבעים, מדפיסה וממסגרת, ויוצרת אומנות. היא גם שמחה להכין תמונות כאלו בהזמנה אישית.

או אמנית שמשלבת תפירה של בדים וניירות

ועוד עבודות בניירות מדוגמים, שגרמו לי לעמוד מוקסמת, כי חשבתי שנכנסתי למראה של מאגר הרעיונות שבראשי: הצבעים, העלים, הניירות, החומרים!!

על אחד המדפים היו צנצנות. צנצנות! ובתוכן: גופיות כותנה צבעוניות לתינוקות. כמעט התחלתי לשיר.

לקח לי זמן להתאושש עד שהצלחתי למלמל: אפשר.. בבקשה.. לצלם..?

בדוכן הזה היו תכשיטים יפהפיים מלבד, ותכשיטים משולבים בקרושה מחוטים דקיקים. במקום לענות על קושיות הם פשוט שמו סלסלה עם החוטים מהם הכינו את התכשיטים.

ואת התכשיטים הם הציגו בכזו דרך פשוטה. ויפה. וגאונית. ומתוקה.

וכשהגעתי הביתה מצב השלג היה כזה:

ידעתי שצפויים לנו ימי הצטנפות בבית, עם קצת גיחות לפילוס השלג ולבנית אנשי שלג (שאיך שהוא מסתיימות בשוקו חם וגרביים יבשות).

וגם ידעתי מה יהיה המבצע הבא שלי. וגם ידעתי על מה תהיה הרשומה החדשה בבלוג: על זה בדיוק.

מתלה תצוגה לכל מִינֵי

זה יכול להיות לוח מודעות. או לוח השראה. או לוח אוסף רעיונות. או מקום לתלות פתקים נוודים (רשימת קניות, מתכונים, כרטיס ביקור, פתק מהגן ועוד). או לוח כינוס-קשקושים לחדרי ילדות. או תחליף ללוח שעם בפינת משרד. או מקום לארגן תכשיטים. תצוגת תכשיטים ביריד. או סתם קישוט. ועוד ועוד.

ואפילו עוד ועוד ועוד.

לא ניסיתי בעצמי, כי נהניתי לבד, אבל אפשר להכין עם ילדים, ולתת מתנה למי שלא קורא את הבלוג (יש כאלו???) ולא יודע כמה שזה קל להכין לבד…

מצרכים:

מסגרת של תמונה בלי זכוכית (אפשר ישנה, אפשר בכל צבע, אפשר אפילו לשנות את הצבע עם צבע אקריליק או צבע ספריי)
סרטי בד ברוחב סנטימטר באיזה צבעים שרוצים או שיש.
אטבי כביסה קטנטנים (מחנויות היצירה)
מספריים
דבק חם ונרות
סרגל ועט לסימון.

מתחילים:

{שימו לב שלא נתתי מידות. למה? כי מסגרות באות בכל מיני גדלים, וכמעט כולן יתאימו למשימה. וגם המקום על הקיר בא בכל מיני גדלים. }

מפרקים את הזכוכית מהמסגרת. זה יכול להיות פתרון טוב למסגרת שהזכוכית של נשברה.
אם רוצים להחליף את הצבע של המסגרת, זה הזמן לצבוע אותה. אם עושים יצירה עם ילדים אפשר אפילו להרחיב בשלב הזה, ולצבוע ולצייר ולהנות מאוד.

מחליטים אם רוצים את הרצועות לאורך או לרוחב.
מודדים את אורך הסרטים הרצוי: מודדים את רוחב המסגרת, ומוסיפים כחמישה סנטימטרים מכל צד. כלומר עוד עשרה סנטימטרים.
למשל: אם רוחב המסגרת 45 סנטימטרים, אורך כל סרט יהיה 55 סנטימטרים.
מכינים כמה רצועות שרוצים, וכמה שגודל המסגרת מאפשר. אני השארתי רווח של 10 סנטימטרים בין סרט לסרט, כדי שיהיה מקום לתלות את הפתקים.
הופכים את המסגרת ומסמנים בעזרת הסרגל קווים במרחק שמונה עד שנים עשר סנטימטרים. כדאי לחלק באופן שווה. (במקרה שלי, כאמור, סימנתי כל 10 סנטימטרים).
בעזרת דבק חם והרבה זהירות, מדביקים את קצות הסרטים כך שיעטפו את המסגרת.
מצמידים אטבי כביסה.
תולים את הפתקים והתכשיטים והרעיונות.