יש דברים שאין מה לעשות נגדם.

למשל – מזג האוויר.

אנחנו יכולים להשפיע על מזג האוויר בתוך הבית,

אבל אי אפשר לעשות

כלום

כלום

כלום

בנוגע למה שקורה בחוץ.

זה דווקא מנחם להיזכר שאנחנו בסך הכל בני אדם, ושיש עדין דברים חזקים מאתנו.

וכאשר הטמפרטורות בחוץ ירדו הרבה הרבה מתחת לאפס (מינוס עשרים ושתיים, מרגיש כמו מינוס עשרים ושבע, אבל מי סופר…)

הגיעה הרוח, והורידה את הטמפרטורה עוד יותר.

מערכת החימום בביתנו החדש עמדה יפה במטלה, ושמרה על טמפרטורה נעימה, וכל בני המשפחה המשיכו להסתובב כמנהגם ובלי שום קשר למזג האוויר – יחפים, עם חולצות קצרות ומכנסי פיג׳מה קייציים.

בתי הספר נסגרו ליומיים, בגלל הקור, ומחשש לקריסת מערכות החימום.

ובזמן שאנחנו נהנינו בפנים, הרוח הסתובבה לה בחוץ –

שיחקה קצת בשלג,

ליטפה קלות את נטיפי הקרח התלויים מן הגגות,

הקפיאה אצבעות ללא כפפות ואזניים ללא כובעים –

עד שהשתעממה.

הציצה הרוח דרך החלון,

ומה היא ראתה?

ילדים וילדות משחקים בלגו, עושים יצירות עם פימו, בדים, מקלות ארטיקים ודבק חם, אופים עוגיות ומדפדפים בספרים.

(האמת שהם גם ראו יותר מדי סרטים במחשב, דיברו בסקייפ עם בני דודים, שפכו שוקו ועשו פרורים. קצת רבו כדרך אחים. אבל ממש קצת.

אבל את זה הרוח לא ראתה)

הרוח, כדרכן של רוחות מציקות, הציקה: למה הם בבית ואני לא?

{ נודניקית אחת }

החליטה הרוח לחמוק פנימה.

מצאה לה נקודת תורפה בחריצים באדן החלון,

שרקה לה מנגינה עליזה: ונכנסה פנימה.

{ מילא היתה מבקשת רשות להכנס, אבל ככה? להתגנב, ועוד לשרוק??? }

קר.

קר בחדר ולא נעים.

ומערכת החימום עובדת במשנה מרץ כדי לחמם.

חבל.

חבל על החום שהולך לאיבוד

חבל על האנרגיה.

בינתיים, כלומר עד שאמצא תרופה הולמת,

מצאתי פיתרון זמני ומהיר:

בעודי חושבת מה אפשר לעשות נגד רוחות רעות,

עלה בדעתי, שאולי במקום להשיב מלחמה, אנסה להתפייס עם הרוח הפולשת, ולפתות אותה בממתקים.

סוכריות, למען האמת.

ולא סתם סוכריות, אלא סוכריות נגד רוח.

זהו בעצם שרוול ארוך מבד, המונח לאורך אדן החלון וחוסם את הרוח המנסה להכנס.

זוכרים מגבות?

ברשומה הזאת כבר ציינתי את סגולותיה הנשגבות של המגבת להביא ישועה במקרים קשים, וגם הפעם החלטתי לבקש את סיועה המיידי.

• מגבת באורך אדן החלון. אפשר גם למחזר מגבת ישנה שידעה ימים טובים יותר.
• בד כותנה, בד ריפוד, או כל בד בגודל מתאים. אפשר לחבר כמה שאריות בדים לגודל הרצוי. אפשר גם לבחור בד מתאים לחדר המיועד.
• שני סרטי בד באורך כ-25 ס"מ כל אחד
• אבנים קטנות או קטנטנות
• מכונת תפירה וחוטים (אפשר גם לתפור ביד עם חוט ומחט)

מודדים את אורך אדן החלון.

מודדים את אורך המגבת וגוזרים למידה של אורך אדן החלון.

מגלגלים היטב כמו רולדה

מודדים את הבד:

האורך: אורך אדן החלון בתוספת עשרה סנטימטרים או יותר.

רוחב: היקף המגבת המגולגלת, כפול שתיים

מניחים את הבד כשהצד היפה (צד ימין) כלפי מעלה.

מקפלים שליש אחד כלפי המרכז

מקפלים שליש שני כלפי המרכז

מחברים בסיכות.

תופרים לאורך הבד במרחק סניטמטר וחצי מהקצוות.

קיבלנו שלוש שכבות בד תפורות ביחד.

מוציאים את הסיכות, והופכים את השרוול, כך שרק הצד היפה של הבד יראה משני הצדדים.

יש כמה אפשרויות, פשוט תגלו לבד איך זה מסתדר…

עכשיו האתגר שעמלתי עליו יותר משעה: להכניס את המגבת המגולגלת אל תוך השרוול מהבד.

זה קצת מזכיר להלביש גרבונים לילדה קטנה. רק שכאן סיפורים ושירים לא עוזרים להשיג את המטרה.

בסוף מצאתי פונט שזכור מימי הטירונות: חוטר ומשחולת.

(אם מישהו מוצא דרך יותר פשוטה, אשמח לשמוע. תודה מראש)

 זוכרים שתפרנו שלוש שכבות של בד?

נוצרו לנו שני תאים. אל התא הראשון השחלנו בזיעת אפנו את המגבת המגולגלת.

התא השני מיועד לאבנים שיתנו משקל חצי כבד לסוכריה:

קודם כל קושרים סרט בקצה אחד של הסוכריה.

עכשיו הוא מתחיל להראות קצת יותר כמו ממתק.

אל תוך התא הפנוי משחילים אבנים קטנות, בערך חמישה חופנים הספיקו לי. אפשר יותר ואפשר פחות.

אפשר גם אבני חצץ או אבני קישוט לגינה או חלוקי נחל.

קושרים בסרט גם את הקצה השני.

מצטלמים בפוזות יפות

ומניחים על אדן החלון.

ומקווים שהרוח הבינה את הרמז, ותבוא לבקר רק בהזמנה מיוחדת, למשל – בימי שרב של יולי אוגוסט.

הצעות? תגובות? רעיונות מועילים?

הרשמו לבלוג והגיבו!