לכבוד חג השבועות יצרנו טנא ביכורים על טהרת הקלי-קלות-מחומרים-לא-מסובכים.
{ קצת לכלוך של דבק זה לא מסובך, נכון? }
החומרים הדרושים הם די זמינים, זמן ייבוש הוא בערך שלוש או ארבע שעות,
אז אם תתחילו בזמן – תספיקו להכין קישוטים לשולחן החג,
ולהפוך הרבה ילדים (ומבוגרים) למאושרים ועסוקים 🙂
{ אני בטח תופסת אתכם עם יד אחת עם סמרטוט ויד אחת מכינה רשימות קניות/בישולים/אריזות/ניקיונות. כרגיל לעונה. }
אז הנה אני כאן, רשומה מהירה עם שני מתכונים נהדרים לעוגות פסח.
בכל שנה, מיד עם היעלמה של נשמת פירור החמץ האחרון במטבח, וברגע שסיימתי עם כל הציפוי/חיטוי/הכשרת המטבח לפסח, אני קודם כל מתחילה לאפות עוגות.
למה?
כי כמה פירות כבר אפשר לאכול בתור חטיף או ארוחה קלה או ארוחת ביניים או איך שתקראו לנשנושים הטעימים האלו, בין הארוחות הכבדות של פסח?
ואיריס, חברתי מאז ולעולם, טוענת שמארי-אנטואנט (- זאת מצרפת והגליוטינה), היתה בכלל יהודיה, ואת ההשראה לאמירתה הידועה ״אם אין לחם תאכלו עוגות״, היא קיבלה מחג הפסח.
הנה שני מתכונים לעוגות רכות, נימוחות, לחות וטעימות, די מהירות כי לחוץ ורעבים, שישנו לכם את כל מה שחשבתם על עוגות פסח מחניקות ועבשות.
אלו בעצם עוגות טעימות שאנחנו מכינים כל השנה, ועם התאמות קלות של שינוי הקמחים אפשר להכין אותן לפסח.
אין היום הרבה תמונות – גם אני ממהרת לפעמים 🙂
את המתכון לעוגה המקורית קיבלתי מחברת הפייסבוק הכישרונית (מאוד!) רותי איזבוצקי, שחוץ מלהיות אופטימטריסטית וקרמיקאית ויוצרת ומעבירת סדנאות יצירה, היא גם כותבת בלוג יצירה נהדר ששווה לעקוב אחריו.
את המתכון קיבלתי ממנה בפוסט החלפת מתכונים ״יאללה, עוגות מהירות של חמש דקות. שוטו!״. ואכן – חמש דקות לזרוק את כל החומרים לקערה (אחת!), לערבב ולמזוג לתבנית משומנת ומיד לתנור. (אני בתמורה, הנחתי בזהירות את המתכון לעוגת השוקולד הפשוטה מכל, שכתבתי עליה כאן)
מאז קוראים לעוגה הזו אצלינו ״עוגת רותי״ (רותי מצידה קוראת לה בשם אחר), ולכבוד פסח החלפתי את הקמח הרגיל בקמחים של פסח – אני שילבתי קמח קוקוס וקמח שקדים (חצי חצי). והכי כדאי לצפות בשוקולד מומס בשביל הרושם.
וכידוע למדע ולבני ביתנו – כל עוגה, פשוטה וסתמית או רב שכבתית, יוצאת הרבה יותר טעימה אם אופים אותה בתבנית עגולה 🙂
הימים – ימי אחרי פורים.
ויש אומרים – ימי טרום פסח.
שאלה של השקפה.
כך או כך, כלומר: לאמיצים המיישירים מבט נוכח אימת ניקיונות הפסח, וגם למכחישים שביננו –
יש מן הסתם כל מיני חמֵצים בכלים מכלים שונים, בארונות ובמזווה.
בכל שנה אני מאתגרת את עצמי איך להכין אוכל ראוי לאכילה מכל המרכיבים המתחבאים בארון. ניסיתי כל מיני דברים. לפעמים אפילו נולדו מטעמים אמיתיים, כמו למשל כדורי חמץ בשוקולד, וגם מרקים מכל מיני דברים שהיו במקרר, ואורז עם הפתעות מעניינות,
וגם — טוב, לא על כולם אפשר לכתוב. להמשיך לקרוא
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו" טען טולסטוי, והמשיך לספר על כך באריכות במשך מליון עמודים בספר עב כרס כמקובל בתקופתו. מסופר שם על אנה קרנינה, ועל אהבות כבדות ונפתלות, ועל ידידיה הרוסים בעלי השמות הארוכים והמפותלים. הם שותים תה מסמוברים ומתאהבם במי שלא צריך. אין דרך טובה מזו לייאש אותי מקריאה בספר ולשלוח אותי ישר למצוא סרט. אחר.
ומה שאני טוענת, זה שהנחתו של טולסטוי שגוייה מלכתחילה, כי אם תתנו לילדים ליצור תמונה של משפחותיהם המאושרות, ולא תגבילו אותם בדף צביעה או בכל תבנית אחרת, תקבלו תמונות של משפחות מאושרות שאינן דומות זו לזו בכלל!
למשל, התמונות שהכנו בחוג היצירה עם הבנים בגילאי 4-5 להמשיך לקרוא
לזכותם יאמר שהם מצליחים לשרוד ימים רבים אצלינו בבית, למרות המנהג המשפחתי שלא להשקות עציצים.
ימים רבים, אני מתכוונת – אפילו כמה שבועות.
ובשבילינו זה הישג מכובד.
הקקטוסים (האמיתיים) שלנו היו מספיק נחמדים לשרוד עד לחוג ליצירה, והם הסכימו שאניח אותם על השולחן כדי שנוכל להתבונן בהם וליצור בהשראתם
{חווית רקמה מתקנת }
נגיד, היו מונעים מכם את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – לא תחושו תיסכול?
ארבעה ילדים, כל אחד ואחת בתורו ובתורה חגגו את קבלת הסידור בכיתה אל"ף. שנה אחר כך – קבלת החומש בכיתה בי"ת.
על ההתרגשות וההכנות כבר כתבתי ברשומה הזו, כשנתבקשתי לעזור בהכנת התחפושות.
היה כיף. היה טוב. היה מרגש מאוד.
שנתיים קודם, עזרתי בהכנת התפאורה.
חמש שנים קודם – – – (מה עשיתי?? אה, כן. הייתי בחופשת לידה)
שש שנים קודם – הכנתי אביזרים וציורים להצגה.
אבל אף פעם,
אף פעם
לא בקשו ממני לרקום על עטיפת הסידור. או החומש. להמשיך לקרוא
מזל שליאת התקשרה לשאול אם אני מקיימת חוגים לילדים קטנים.
לא, עניתי. אבל אני יכולה לפתוח חוג לאמנים צעירים, מתאים?
וכך מצאתי את עצמי יושבת פעם בשבוע סביב שולחן אחד עם חבורת בנים מתוקים בני ארבע וחמש, בונים שכונה ומשוחחים על עניינים ברומו של עולם.
היו לי תוכניות כלליות, אבל לבּנאים הצעירים היו כל כך הרבה רעיונות משלהם – אז זרמנו. להמשיך לקרוא
{ גיחה חגיגית למטבח לכבוד חנוכה }
אם אתם מאלה שאוהבים, כמו בשירים, ללבב לביבות, עם כל הפצ׳קריי והפומפיות והשפריצים של השמן, אולי הרשומה הזאת לא בשבילכם.
אולי.
אני אוהבת להכין את הלביבות כמו שאמא שלי מכינה – קטנות, מהירות, מינימום לכלוך, וספיגת שמן נמוכה יחסית לאחיותיהן המגורדות.
החיים קורים.
בוקר. צהריים. ערב.
ממהרים. מספיקים. נחים. ושוב.
ופתאום חורף.
תמיד החורף פתאום; פתאום קר. פתאום תנור. פתאום מעילים. פתאום כפפות. פתאום כובעים.
כאילו שבשנה שעברה זה לא היה ככה בדיוק.
אבל בדיוק.
גם אז גילינו שהמעיל משנה שעברה קטן מדי.
המגפיים נשארו באותו הגודל, אבל הילדים גדלו.
ופתאום חנוכה.
ופותחים מגירות וארגזים ומוציאים את החנוכיות.
ומגלים, שהכלי היפה מהרשומה חנוכיה בחוג שחייה נשבר. הוא נסדק לכל אורכו בחיבור בין התחתית לדפנות. אני מכירה אישית את זאת שבשנה שעברה הניחה אותו במגש העליון של מדיח הכלים וקיוותה לכלי יפה ונקי. יכולתי כמובן לכעוס עליה ולהתחיל להתווכח איתה, אבל כמה כבר אפשר לדבר עם עצמי???
טוב, נו. אין ברירה. השנה אכין עוד חנוכיה. עוד אחת. { הזדמנות ליצירה!!! }
לאור המקרה הטראגי הנ"ל, נשארתי עם הרבה נרות צפיים ועם קופסה מלאה חלוקי נחל מזכוכית צבעונית.
לבשתי מעיל, חבשתי כובע ונעלתי מגפיים בפעם השמינית באותו היום, ויצאתי לחנות היצירות לחפש את אותו הכלי שהשתמשתי בו בפעם הקודמת. { שלא תחשבו שהייתי עצובה לרגע }
אבל אז פגשתי את הכלים האלו; רבועים וחמודים ושקופים, עומדים בשורה ישרה. תכף שמתי לב שהם מחכים להפוך לחנוכיה צבעונית ומודולרית. בדקתי שהם מתאימים בגודל לנרות הצפים שיש לי, והתחלתי לחשוב על רעיונות איך אפשר להשאיר אותם שקופים ולהוסיף להן צבעוניות חגיגית בקלות ובזריזות.
הרעיון פשוט מאוד:
כל כלי הוא נר אחד. ממלאים מים ומניחים נר צף. מסדרים בשורה. מארגנים שמש.
זהו. חנוכיה מרחפת לעצלנים של הרגע הארון.
הנה כמה דרכים להפוך את הכלים האלו לחנוכיה צבעונית ומלאת אור:
מצרכים:
תשעה כלים מזכוכית בגודל אחיד, מזכוכית עבה
נרות צפים (מתאימים בגודל לכלי הזכוכית)
חלוקי נחל מזכוכית בצבעים שונים (נראים כמו גולות מעוכות, מיועדים לקישוט אגרטלים ואקווריומים
מים
דבק מגע
אופן הכנה:
ממיינים את הזכוכיות לפי צבעים
מסדרים את הכלים בשורה
לאחד הכלים מדביקים הגבהה מארבעה חלוקי זכוכית בגובה שווה לתחתית ליצירת שמש
{ אפשר גם לבדל את השמש מיתר הנרות אם מניחים אותו מחוץ לשורה או על אריח או כלי יציב מאוד! }
דבק+נייר+מספריים 