{ חנוכיה מהירה למאותגרי יצירה }
רציתי ליצור חנוכה חדשה.
היו לי אלף רעיונות אם לא יותר.
אולי כמעט מליון. כמעט.
אבל שום דבר לא היה מספיק מסקרן או מוצלח או אפשרי
או מספיק במצב הרוח הנכון
בשביל להתלכלך.
וחייבים שיהיה בטיחותי!
{ הכי חשוב! } להמשיך לקרוא
{ חנוכיה מהירה למאותגרי יצירה }
רציתי ליצור חנוכה חדשה.
היו לי אלף רעיונות אם לא יותר.
אולי כמעט מליון. כמעט.
אבל שום דבר לא היה מספיק מסקרן או מוצלח או אפשרי
או מספיק במצב הרוח הנכון
בשביל להתלכלך.
וחייבים שיהיה בטיחותי!
{ הכי חשוב! } להמשיך לקרוא

{ הבהרה: הרשומה אינה מכילה שום מידע בוטני }
בבת אחת מגיע חג הסוכות.
וכל הדברים הטובים ביחד – הסוכה, האורחים, הבישולים
וכמובן – הקישוטים.
ונכון שיש קישוטים משנים קודמות
והרבה, האמת.
אבל בכל שנה גם נהרסים חלק מהקישוטים מהגשם –
וזה בהחלט תירוץ להכין קישוטים חדשים.
והרבה. באמת.
{ עוד רעיונות ליצירה בבית עם ילדים }
כבר שבוע וחצי מאז חזרתי הביתה ממחנה הקיץ שבו עבדתי. על חלק מהיצירות שעשו הילדים בשיעורי מלאכת יד סיפרתי כאן. זו היתה המנה הראשונה, ועכשיו – נעבור למנה הבאה:
{כמובן כמובן שגם בנות מוזמנות להנות }
אחת השאלות הגדולים שעמדתי בפניהן, כשהתכונתי לתפקידי כראש-מלאכת-יד במחנה, היתה:
איזה יצירות בנים אוהבים?
{ בנים?!? אוהבים?!? יצירות?!? }

—–> החלק הראשון.
{ חזרתי הביתה. חזרתי לכתוב. מזהירה מראש: יהיה פה שמח! }
ששה שבועות בבקתה קטנה בלב השטח החקלאי של מדינת וויסקונסין, ארצות הברית. די קרוב לשום מקום. מחנה קיץ.
מזג אוויר מטורלל, הכולל (ביום אחד): שמש, אובך, חום כבד, (ופתאום -) חושך, גשם עז, שלוליות, שמיים בהירים ( – כאילו כלום), וקשת כפולה.
בתוך כל זה, וכמעט בלי קליטה בטלפון, חיבור לאינטרנט, מחשב או טלוויזיה,
שימשתי כ״ראש מלאכת יד״, ובמילים פשוטות – הדרכתי שיעורי יצירה לכמאה וחמישים חניכים וחניכות בני תשע עד חמש עשרה, המחולקים לשש עשרה קבוצות.
מחנה קטן (בקנה מידה אמריקאי), עמוס בתוכן, ערכים וציונות.
בחדר מלאכת-יד (או כמו שכיניתי אותו ״ממלכת-יד״) יצרתי עם ילדים מהבוקר עד לפנות ערב: פיסלנו, בנינו, ציפינו, ציירנו, צבענו, עבדנו – וכל אותן מלאכות שמתארות הפיכת חומרי גלם (מפתיעים, לעיתים) ליישות חדשה. חדוות יצירה ושִׂמחה בלב.
זה לא קורה בכל יום, ובטח שלא לכל אחד:
יש לה יום הולדת והיא לא רוצה שום מתנה.
לא סתם יום הולדת – גיל שש עשרה. קצפת ודובדבנים והכל. { גם פטל נחשב }
זה קורה רק פעם בחיים, וזה חייב להיות מתוק ושמח. להמשיך לקרוא
לפני כך וכך שנים, הזדמן לי להכיר אדם נחמד מאוד ורחב אופקים.
לא אפליג כאן בחוכמתו, בידיעותיו, בכישוריו ובכשרונותיו הרבים, מפאת צניעותו ופרטיותו.
כעבור כמה שנים, כמעט עשרים אם נדייק, של נישואים מאושרים, ארבעה ילדים ושלושה תארים אקדמאים, החליטה אשתו להעניק לו מתנה, לכבוד קבלת דרגה בכירה ונכספת עד מאוד במקום עבודתו באחד מתחומי האקדמיה.
מכיוון שאדם זה מעריך ידע ומחשבה כמעט בכל תחום אפשרי, כולל הסטוריה, ספרות, שירה, מתמטיקה, כלכלה, יהדות ומחשבת ישראל, ידעה רעייתו שהמתנה שתשמח את לבו ביותר תהיה { לא מסיבה, לא מסעדה, לא טיול, אלא -} תמונת דיוקנו של הרמב"ם.
מנערים את אחרוני פרורי המצות, הקוקוס, העוגות המתפוררות,
מאחסנים כלים והגדות,
וחושבים –
עכשיו ננוח מכל החג עתיר הבישולים והכולסטרול וקצת שקט –
אבל לא.
בבת אחת נוחתים כל ימי ה״יום הַ-״: שואה וגבורה, זיכרון, עצמאות, ל"ג בעומר, ירושלים.
ולכל אחד מימים יש התרגשות והכנות משלו.
וחולצות לבנות, כמובן.
אבל יום העצמאות הוא היום הכי הכי הכי. להמשיך לקרוא
{ או: רהיטים מחופשים חלק שני }
הלחץ של פסח מתקרב, ניחוח אקונומיקה באוויר,
והויכוח השחוק שוב נידון הלוך וחזור:
לכלוך או חמץ, למה באמת אנחנו מנקים?
אני מוכרחה להודות שחלק ניכר מהמאמץ לפני פסח אצלינו בבית,
מושקע דווקא בסדר.
לא, לא בהכנות לליל הסדר (גם זה יגיע)
אלא בלסדר את הבלאגן.
בכל מיני פינות נידחות בביתנו מצטברים חלקיקים וחפצים תועים;
נעלי בובות מיניאטוריות, קוקיות, חלקיק חשוב מאוד של לגו, חרוז אבוד, גרב בודד הממתין לשוא לבן זוג, ופרורי אבק מתחבאים להם בפינה, מתחת, מאחורי, על מדף וארון וגם על שולחן מתחת לערמות של ניירות.
חפצים שהגיעו במקרה, חפצים שהגיעו בטעות, ובעיקר חפצים שהונחו בינתיים.
{ בטוח בטוח בטוח שרק בבית שלנו קורים כאלו דברים. }
{ חווית רקמה מתקנת. ההמשך}
ברשומה הקודמת "רקמה אנושית. עשרה טיפים לקישוט עטיפה לסידור – החלק הראשון", הסברתי למה אני כל כך נלהבת לרכז כאן, אצלי בבלוג, כל כך הרבה מידע ורעיונות איך לקשט את עטיפת הסידור.
לא אתייפח שוב, רק אציין שהילדים שלי קיבלו עטיפות מוכנות מבית הספר, ולי לא היתה הזדמנות לקשט להם את עטיפת הסידור שקיבלו בטקס רב רושם והתרגשות בכיתה אל"ף. ובכיתה בי"ת – אותו סיפור רק עם החומש.
ואני כאן כדי לחוות חוויה מתקנת.
וגם לעזור למי שנבהל מכזו מטלה, ולעשות סדר בדברים למי שטובע בים של רעיונות.
כמובן, שכל הרעיונות שהעליתי מתאימים מאוד גם לקישוט בדים מסוגים שונים – כריות, תיקים, סינרים, תמונות ועוד ועוד. תמריאו על כנפי הדמיון, בקשה! (וספרו לי מה עשיתם בליווי תמונות).
ושוב, תודה לתהלה, האמא המסורה של שקד, שהעלתה את הבקשה לרשומה הזו, אשר הניבה שתי רשומות עתירות מידע!
{ חווית רקמה מתקנת }
נגיד, היו מונעים מכם את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – לא תחושו תיסכול?
ארבעה ילדים, כל אחד ואחת בתורו ובתורה חגגו את קבלת הסידור בכיתה אל"ף. שנה אחר כך – קבלת החומש בכיתה בי"ת.
על ההתרגשות וההכנות כבר כתבתי ברשומה הזו, כשנתבקשתי לעזור בהכנת התחפושות.
היה כיף. היה טוב. היה מרגש מאוד.
שנתיים קודם, עזרתי בהכנת התפאורה.
חמש שנים קודם – – – (מה עשיתי?? אה, כן. הייתי בחופשת לידה)
שש שנים קודם – הכנתי אביזרים וציורים להצגה.
אבל אף פעם,
אף פעם
לא בקשו ממני לרקום על עטיפת הסידור. או החומש.
את העטיפות לסידורים ולחומשים קיבלנו מבית הספר רקומות. מֵייד-אִין-דֵה-חנות.
זה לא עניין של טעם { – קצת גִינֵרי מידי לטעמי, אבל נאה }.
אלא שלא ניתנה לי הזכות לרקום בזיעת אפַי ובחוטַי המבקשים להרקם.
מה יכול להיות יותר מרגש מלהקדיש יזע ודמעות (וגם כמה דקירות בדרך, אז קצת גם קצת דם), לילדי היקרים, ולצייד אותם במעט ממני על עטיפת הסידור.
ורק לחשוב על הנשיקה שיצירת כפַי מקבלת בכל יום כשמנשקים את הסידור…
זו באמת מתנה יפה הנשארת לאורך זמן, והייתי עושה זאת בשמחה ובאהבה –
אבל –
אולי לא מאמינים שאמהות בארצות הברית יודעות לרקום (זה ממש לא נכון!). אולי על כל אמא שאוהבת ורוצה לרקום, יש שתי אמהות שחוששות…
{ נושא לא פתור. }
והילדים שלי ביקשו בנימוס שאשב בשקט, ואחזיר את כלי התפירה למקום, כי הם לא רצו שיהיה להם סידור שונה משל כולם.
ישבתי לי בחושך, עם החוטים והמחטים בתוך הקופסה, חשבתי מחשבות פולניות עתיקות… ומצאתי לי דרכים אחרות לפנק את ילדי.
לפני כשבוע פנתה אלי תהלה, אם מסורה לילדת כתה אל"ף גאה ונרגשת על סף חגיגת הסידור:
"אולי אפשר רשומה בהזמנה? אולי אפשר לעזור לאמהות מאותגרות-חוט-ומחט, שלמרות רצונן הטוב, אין להן מושג איך לקשט לילדיהן את עטיפת הסידור?"
תהלה כבר הספיקה להכין לבתה עטיפה מקושטת, ואפילו הבטיחה לשלוח תמונה.
ובינתיים, בקצה השני של העולם, הרמתי אני את הכפפה, וריכזתי עשרה רעיונות וטיפים לקישוט עטיפת הסידור באמצעים די פשוטים המצויים (אני מקווה) בכל בית. ואם לא בבית, אז במרחק סביר בחנות סבירה וקרובה.
חוויה מתקנת, כבר אמרתי?
++++++++
אז לא. לא תמצאו כאן דוגמאות ושבלונות מוכנות בסגנון "העתק-הדבק".
אני לא מאמינה שזה יביא גאולה לעולם, ובטח שזה לא מפתח שום טיפת יצירתיות. אם תרצו משהו מוכן תצטרכו לחפש במקום אחר.
כאן תמצאו כלים ורעיונות שונים ויצירתיים כיצד לקשט את עטיפת הסידור של יקיריכם, וגם כמה עצות לדברים שכדאי להמנע מהם.
אני יוצאת מנקודת הנחה, שאת העטיפה הבלתי-רקומה תקבלו מבית הספר. הכוונה לעטיפת בד שמתלבשת על הסידור; לפעמים היא מגיעה עם סרטים תפורים שמשמשים כסימניות. (שזה רעיון גאוני בפני עצמו). אם לא – נו כבר! תתחילו לתפור סרטים!
ואם אתם צריכים הוראות איך לתפור את העטיפה עצמה – תכתבו לי ואשמח לעזור.
הטיפים והרעיונות הבאים מתאימים כמובן לכל מיני וסוגי ריקמות וקישוטים, לאו דווקא לעטיפות של סידור וחומש. אפשר לרקום ולקשט כריות וארנקים ותיקים וחולצות ומגבות וסתם לרקום תמונה לקישוט – ועד אינסוף.
נתחיל?
טיפ #1:
איזו דוגמא לבחור?
דבר ראשון, צריך לתכנן. כדאי לשרבט רעיונות על דף, ולחשוב מה בעצם רוצים לרקום על העטיפה. כדאי לסמן על דף מלבן בגודל של החזית של הסידור, להשאיר שוליים, ולשרטט רעיונות ודוגמאות. אפשר גם לקשט את העובי של הסידור, ואת הגב. מה שתרצו.
מה למשל:
אפשר לשוטט ברחבי הרשת כדי לקבל רעיונות לקישוטים או לדוגמאות.
אפשר לעיין בספרים – מבפנים ומבחוץ ולמצוא רעיונות.
אפשר לצייר את הדוגמא ולכתוב את השם של הילד או הילדה ישירות על הבד בכתב חופשי. אבל אם יהיו טעויות, יהיה קשה למחוק. לכן כדאי לשרטט קודם על נייר בגודל המתאים.
הגעתם לשלב ששרטטתם ציור לבד, או שמצאתם ציור במחשב, ו/או הדפסתם את שם הילד או הילדה על דף בגודל המתאים. איך מעתיקים את הדוגמא אל הבד?
מצרכים:
שלבי העבודה:
עכשיו, אם רוצים, עוברים על הקווים בטוש מחיק לבדים, ומתחילים לרקום.
יש כל כך הרבה חוטים בעולם, אפשר להתבלבל ולעשות פלונטר אחד גדול. חלק מהחוטים מתאימים וחלק פחות.
הנה כמה חוטים מומלצים:
יש עוד המון המון חוטים בעולם, אבל לא הזכרתי אותם כאן. או בגלל שאין לי כאלו בבית, או בגלל שהם אינם מתאימים לרקמה.
חוטים דקים מדי, כמו חוטי תפירה, או חוטים עבים מדי, כמו חוטי צמר, בדרך כלל לא מתאימים לרקמה על עטיפת סידור.
לא ברור מה יש יותר – סוגי חוטים בעולם או סוגי תכים.
בכל מקרה – יש המון משניהם. וזה לטובתנו.
הכנתי כאן כמה דוגמאות של תכים בסיסיים.
שלב ראשון: תך ארוך בחוט עבה או כמה חוטים ביחד.
שלב שני: מעל החוט העבה רוקמים תכים קטנים וצפופים. בגלל החוט העבה שמתחת, הרקמה מקבלת נפח והבלטה. מתאים לאותיות ולקוים תוחמים.
אפשר לרקום גם תכים צפופים כמו בתך שיניים, לקבלת מראה קצת שונה.
תך קשר
נקודות. מה יכול להיות יותר חמוד מזה? את התכים הקטנים המתוקים האלו אני אוהבת במיוחד. חשוב למתוח את החוט שיוצר את הקשר על גבי המחט לפני שמושכים את המחט אל הצד השני של הבד. אם לא – קיבלתם סתם קשר בחוט וזה לא חמוד בכלל.
פרחים פשוטים
פרחים פשוטים ומתוקים אלו עשויים מתך קשר (נקודה) במרכז, ומסביב תכים בודדים של תך שרשרת ( הפרח מימין), או תכים ישרים (הפרח משמאל).
סליחה, מה זה?
זה כמו גלגלי עזר לאופניים, רק לרקמה. (בטח יש לו גם שם מקצועי אחר. לא מכירה, אז בינתיים אני מכנה אותו בד-עזר. אם מישהו יודע לקרוא לילד בשמו, שיכתוב לי תגובה. אשמח להחכים!)
באנגלית קוראים לבד הזה waste-canvas והוא נמכר בחנויות היצירה. אפשר לצורך העניין להשתמש בבד גבינה (אריג כותנה עם חוטי שתי וערב עבים עם רווחים ביניהם, נפרם בקלות), אבל להזהר לא לתפור אל תוך הסיבים עצמם אלא רק בחורים שביניהם.
נתחיל מזה שהבד הזה די שקוף, ולפעמים יש לו גם פה ושם חוטי שתי וערב בגון שונה, כדי לעזור לנו להעתיק את הדוגמא: מניחים את הבד-עזר מעל הדוגמא, מעתיקים בטוש בלתי מחיק, וזהו.
מה עושים?
טיפ #6: איך לצייר על העטיפה
טיפ #7: אפליקציה פשוטה
טיפ #8: אפליקציה עם פליזולין דו-צדדי
טיפ #9: מדבקות גיהוץ להדפסה
טיפ #10: במה כדאי לא להשתמש
ואם תרצו להגיב ולהרשם לקבלת עדכונים – הרשמו עכשיו ומייל עם בקשה לאישור בדרך אליכם!
אשמח מאוד לשמוע מה אתם עשיתם, ואלו יצירות עשיתם בהשראת הבלוג.