רצים ממסיבה-למסיבה-להופעה-לחגיגה-להדלקת-נרות עוד יותר חגיגית.
שרק יהיה הרבה אור.
מדי פעם יש ערב ביתי;
מדליקים נרות, שרים קצת או הרבה, עם חברים או רק עם משפחה.
משחקים במשחק הסביבון, כשכל ערב מישהו אחר ממציא את הכללים.
ואוכלים. כמובן.
בכל ערב משלבים מאכל ברוח החג בארוחת הערב.
משתדלים לצמצם את הנזק השמנוני,
למשל –
לאפות סופגניות דמה – משהו שבין סופגניה ללחמניה.
{ השנה התלבטנו אם לקרוא להן לחגניות או סופמניות. היה טעים מאוד עם פחות רגשי אשמה והרבה פחות אבקת סוכר מעופפת. }
ראש השנה – עבר.
יום כיפור – עבר.
בינתיים חוגגים שיגרה: השכמה. ארוחת בוקר. תיקי אוכל. בית ספר. עבודה. ארוחת ארבע. שיעורים. חוגים. ארוחת ערב. כלים. לילה טוב.
שבת פעם אחת בשבוע.
באיחור חינני של אחרי החגים, מקיימת הבטחה עם הדרכה להכנת-
הרשומה הזו מוקדשת לאדם יקר מאוד.
לאבא שלי.
אבא שלי אהב סיפורים. אהב לקרוא, אהב להמציא, אהב לספר.
{ ממנו למדנו לאהוב לקרוא, להעז להמציא, להצליח לספר }
{ פוסט ט"ו בשבט פוסט }
ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.
ואצלינו חגיגות ויצירות.
את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.
היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.
מאה ימים של יצירה.
מאה!!
זה די הרבה כשחושבים על זה.
בגן מונים את ימי הלימודים מתחילת השנה, וכשמגיעים למאה ימים – עורכים חגיגה.
אבל בשבילי – מאה ימים של יצירה הם מאה ימים של חגיגות!
היו התלבטויות (איזה יצירה לבחור לפרסם היום)
היו אתגרים (להספיק לסיים ולצלם באור יום. אבל לא תמיד אפשר)
היו פיתויים (נראה אתכם מצלמים שוקולדים ולא זוללים לפני הקליק)
היו גם תקלות (דברים שדמיינתי שיהיו קלי-קלות, אבל בפועל היו קשי-קשות)
אבל בסך הכל צלחתי את אתגר מאת הימים, והצלחתי לפתוח אשנב קטן אל תוך חיי היומיום שלי.
כל הזמן יוצרת. כל הזמן יש דברים חדשים. בבית. במטבח. בחדרים. בסלון. כן, גם בחנויות שלי.
זה לא התחיל רק לפני מאה ימים.
תמיד יצרתי ועשיתי והכנתי ובניתי והמצאתי וקישטתי, ולימים גם למדתי ויכולתי לומר "עיצבתי".
ותמיד הייתי סקרנית ללמוד לסרוג ולרקום ולתפור ולהדביק ולקשט ולערבב ולנסות.
להעז לנסות. זה חשוב מאוד!
{ ימים 31-70 באתגר # 100_ימים_של_יצירה }
האתגר הזה סוחף! ומהנה במיוחד!
מאה ימים זה לא מעט, במיוחד כשיוצרים ונהנהים.
מי שלא קרא, יוכל לקרוא כאן על תחילתו של המבצע הזה, אתגר מאה ימים של יצירה, בו אני משתפת בעמוד הפייסבוק שלי בכל יום תמונה אחת (או יותר) של יצירה שאני עובדת עליה. בכל יום יצירה אחת.
{ למי שתוהה, זה לא כל מה שאני עושה בחיים. הלוואי! }
הנה סיכום של ימים 31-75. וכן, בוודאי! תהיה גם רשומה נוספת לסיכום ימים 76 עד 100.
נכון לעכשיו, אין לי מושג אילו יצירות אצור בימים הקרובים. לא הכל מתוכנן.
כלומר – כן, יש תוכנית גדולה וגרנדיוזית שאני שוקדת עליה, ורבות מהיצירות הן חלק מכמה מבצעים גדולים.
אבל יש יצירות שנהגות, נוצרות ומצולמות מיד עם רגע הבלחתן בראשי:
רעיון צץ.
ניצת.
מנץ.
אש-להבה! כולי אדרנלין!
{ מי שלא מכיר את זה – – – פשוט לא מכיר. }
{ שוב גיחה למטבח. התירוץ: חייבים. יום הולדת חשוב! }
נגיד שאת ילדה בת אחת עשרה.
אבל בדיוק אחת עשרה, כלומר – יום הולדת.
ובדיוק אז, ביום המרגש המיוחד החמוד והמתוק מכל ימים –
– כי רק פעם אחת בחיים מזדמן לך להיות בת אחת עשרה בדיוק –
מתגלות לך שתי הפתעות.
את הרי היית קצת עצובה קודם, כי בדיוק ביום החשוב הזה אבא ואמא שלך היו בחופשה בארץ מאוד רחוקה (והם כבר חזרו עם מתנות וחיבוקים)
ואיזה מזל שיש לנו חברים טובים עם מקום במקפיא
שארחו את העוגה הזאת (במקפיא), וגם אותך (לא במקפיא)
ופתאום ככה, צהריים, סעודת שבת – הכל כרגיל
ואז —
{ הפתעה #1 }
לקבל דרישת שלום מאמא בצורת עוגת קרם ורדרדה מבחוץ. { קינוח }
וכשפורסים את העוגה – – –
{ הפתעה #2 }
שכבות שכבות שכבות של עוגה קלילה,
כל אחת יותר סגולה מחברתה!
עוד הרבה לפני הצלצול הראשון –
עוד הרבה לפני שקונים ילקוט חדש –
עוד הרבה לפני שמכינים תיק לים וכובע קש –
עוד הרבה לפני שעושים תוכניות לחופש הגדול – – – –
אני כבר מתכוננת לראש השנה.
למה? כי —
רימונים. רימונים. רימונים.
אני מוקפת רימונים!
מכל הסוגים. מכל המינים. מכל הכיוונים. להמשיך לקרוא
{ לא מכינה עוגות גבינה! * }
{* טוב, אולי אכין אחת לצאת ידי חובה. אולי מישהו יאכל }
הבטחתי להביא חלות. נראה לכם שאכין חלות רגילות?
מה פתאום?
דבק+נייר+מספריים 