אנשים מתארגנים.
מזמינים בייביסיטר אם צריך.
מגיעים מוקדם מהעבודה
מתקלחים
מתלבשים יפה
נועלים נעלים
מתאפרים {מתאפרות}
נכנסים לאוטו
לפעמים נוסעים חצי מדינה
ומגיעים לשמחת בת מצוה.
וזה מרגש מאוד, כי הפעם אנחנו הזמנו את כולם לבת המצוה של הבת שלנו.
{ הבהרה: הרשומה אינה מכילה שום מידע בוטני }
בבת אחת מגיע חג הסוכות.
וכל הדברים הטובים ביחד – הסוכה, האורחים, הבישולים
וכמובן – הקישוטים.
ונכון שיש קישוטים משנים קודמות
והרבה, האמת.
אבל בכל שנה גם נהרסים חלק מהקישוטים מהגשם –
וזה בהחלט תירוץ להכין קישוטים חדשים.
והרבה. באמת.
אני מאלו שנהנים להכין כרטיסי ברכה. ניירות, דבקים, צבעים והפתעות.
בכל שנה, תוך כדי רשימות הבישולים, והחיפוש אחרי בגד חדש לכל אחד מבני המשפחה, והזמנת האורחים,
ורשימת משאלות לכל מיני דברים שהלוואי הלוואי אספיק לעשות לפני ראש השנה —
יש שם כל מיני דברים ברשימה, כמו –
ל"החליף נורה בחדר שינה"
ו"לתרגם את הבלוג לאנגלית"
וגם – "לצבוע את המרפסת"
וגם – "לסדר את הסטודיו"
וגם – "לסיים אלף עבודות מותחלות"
וגם –
אני בדרך כלל מצליחה להגשים בערך חמישים אחוז מהמשאלות שלי לעצמי.
וזה עוד הרבה לפני הרשימה שאני מאחלת לעצמי להספיק או להגשים או להשתפר בשנה החדשה.
אבל דבר אחד אני לא מפספסת:
כרטיסי ברכה לשנה טובה. להמשיך לקרוא
{ עוד רעיונות ליצירה בבית עם ילדים }
כבר שבוע וחצי מאז חזרתי הביתה ממחנה הקיץ שבו עבדתי. על חלק מהיצירות שעשו הילדים בשיעורי מלאכת יד סיפרתי כאן. זו היתה המנה הראשונה, ועכשיו – נעבור למנה הבאה:
{כמובן כמובן שגם בנות מוזמנות להנות }
אחת השאלות הגדולים שעמדתי בפניהן, כשהתכונתי לתפקידי כראש-מלאכת-יד במחנה, היתה:
איזה יצירות בנים אוהבים?
{ בנים?!? אוהבים?!? יצירות?!? }
—–> החלק הראשון.
{ חזרתי הביתה. חזרתי לכתוב. מזהירה מראש: יהיה פה שמח! }
ששה שבועות בבקתה קטנה בלב השטח החקלאי של מדינת וויסקונסין, ארצות הברית. די קרוב לשום מקום. מחנה קיץ.
מזג אוויר מטורלל, הכולל (ביום אחד): שמש, אובך, חום כבד, (ופתאום -) חושך, גשם עז, שלוליות, שמיים בהירים ( – כאילו כלום), וקשת כפולה.
בתוך כל זה, וכמעט בלי קליטה בטלפון, חיבור לאינטרנט, מחשב או טלוויזיה,
שימשתי כ״ראש מלאכת יד״, ובמילים פשוטות – הדרכתי שיעורי יצירה לכמאה וחמישים חניכים וחניכות בני תשע עד חמש עשרה, המחולקים לשש עשרה קבוצות.
מחנה קטן (בקנה מידה אמריקאי), עמוס בתוכן, ערכים וציונות.
בחדר מלאכת-יד (או כמו שכיניתי אותו ״ממלכת-יד״) יצרתי עם ילדים מהבוקר עד לפנות ערב: פיסלנו, בנינו, ציפינו, ציירנו, צבענו, עבדנו – וכל אותן מלאכות שמתארות הפיכת חומרי גלם (מפתיעים, לעיתים) ליישות חדשה. חדוות יצירה ושִׂמחה בלב.
זה לא קורה בכל יום, ובטח שלא לכל אחד:
יש לה יום הולדת והיא לא רוצה שום מתנה.
לא סתם יום הולדת – גיל שש עשרה. קצפת ודובדבנים והכל. { גם פטל נחשב }
זה קורה רק פעם בחיים, וזה חייב להיות מתוק ושמח. להמשיך לקרוא
והפעם על רימונים.
{ איך קשור לט"ו בשבט?
– כי משבעת המינים. ובעיקר בגלל מיחזור }
דבק+נייר+מספריים 