קטגוריה: חגים
משלוחי מנות מחופשים
יש הרבה דברים נחמדים בפורים.
הרבה מאוד דברים.
הרבה מאוד.
למעשה – המון:
תחפושות, שירים, הופעות, רעשנים, קריאת מגילה, סעודת פורים, מסיבת פורים (ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת), אוזני המן, מתנות לאביונים – – –
אה, כן. גם משלוחי מנות.
ולא לשכוח לקחת את הרעשן לקריאת מגילה.
והכל צבעוני, ונוצץ, ומתוק, ומרעיש, ומלכלך.
{ פתאום הנקיונות לפסח נראים מאוד הגיוניים }
והלחץ.
כן. הלחץ.
להמשיך לקרוא
עוגת שוקולד במילוי געגועים

חייבת להבהיר: העוגה הזאת היא
עוגה עם שוקולד אמיתי
עוגה ללא אפיה
עוגה ללא גלוטן
עוגה חגיגית ללא צבעי מאכל
עוגת יום הולדת משמחת במיוחד
עוגה שנשמרת המון זמן (שנים!)
עוגה שלא פוגשים בכל יום
עוגה לילדת יום הולדת מעבר לים. להמשיך לקרוא
אור-וחושך
רצים ממסיבה-למסיבה-להופעה-לחגיגה-להדלקת-נרות עוד יותר חגיגית.
שרק יהיה הרבה אור.
מדי פעם יש ערב ביתי;
מדליקים נרות, שרים קצת או הרבה, עם חברים או רק עם משפחה.
משחקים במשחק הסביבון, כשכל ערב מישהו אחר ממציא את הכללים.
ואוכלים. כמובן.
בכל ערב משלבים מאכל ברוח החג בארוחת הערב.
משתדלים לצמצם את הנזק השמנוני,
למשל –
לאפות סופגניות דמה – משהו שבין סופגניה ללחמניה.
{ השנה התלבטנו אם לקרוא להן לחגניות או סופמניות. היה טעים מאוד עם פחות רגשי אשמה והרבה פחות אבקת סוכר מעופפת. }
מחרוזת רימונים מלוחים
{ אצבעות קטנות: חוג יצירה בגן }
ראש השנה – עבר.
יום כיפור – עבר.
בינתיים חוגגים שיגרה: השכמה. ארוחת בוקר. תיקי אוכל. בית ספר. עבודה. ארוחת ארבע. שיעורים. חוגים. ארוחת ערב. כלים. לילה טוב.
שבת פעם אחת בשבוע.
באיחור חינני של אחרי החגים, מקיימת הבטחה עם הדרכה להכנת-
שרשראות קיר עם רימונים מלוחים
מדור חדש: אצבעות קטנות; רימונים בתלת מימד
ראשינו עטורים
"סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים"
(לוין קיפניס)
לחג הזה יש הרבה שמות
והרבה דברים חשובים ללמוד.
הרבה מאכלים טעימים.
והרבה סיפורים.
הרבה דברים יפים.
ואוכל חלבי.
כלבבי.
זה באמת חג מאוד מוצלח!
{ בתמונות שחור לבן מראשית ההתיישבות, הילדים לבושים לבן אוחזים סלסלות, על ראשם מונח חיתול בד, והם עטורים בזר ירק גדול.
ואני תוהה איך הם היו נראים אם כבר אז היו ממציאים את החיתולים החד-פעמיים… }
את הזר הזה הכנתי דווקא בחנוכה, לילדת יום הולדת בת 93, והוא נכלל בכבוד רב באתגר #מאה_ימים_של_יצירה בו השתתפתי, ושיתפתי ברשומה הזאת.
חיכיתי
חיכית
וחיכיתי בסבלנות
– – – עד לחג הביכורים
כדי להסביר ולפרט.
מתוק כחול-לבן

לחיי הדברים הקטנים
ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.
ואצלינו חגיגות ויצירות.
את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.
היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.
מאה ימים של יצירה: אתגר יצירתי חלק ג'
מאה ימים של יצירה.
מאה!!
זה די הרבה כשחושבים על זה.
בגן מונים את ימי הלימודים מתחילת השנה, וכשמגיעים למאה ימים – עורכים חגיגה.
אבל בשבילי – מאה ימים של יצירה הם מאה ימים של חגיגות!
היו התלבטויות (איזה יצירה לבחור לפרסם היום)
היו אתגרים (להספיק לסיים ולצלם באור יום. אבל לא תמיד אפשר)
היו פיתויים (נראה אתכם מצלמים שוקולדים ולא זוללים לפני הקליק)
היו גם תקלות (דברים שדמיינתי שיהיו קלי-קלות, אבל בפועל היו קשי-קשות)
אבל בסך הכל צלחתי את אתגר מאת הימים, והצלחתי לפתוח אשנב קטן אל תוך חיי היומיום שלי.
כל הזמן יוצרת. כל הזמן יש דברים חדשים. בבית. במטבח. בחדרים. בסלון. כן, גם בחנויות שלי.
זה לא התחיל רק לפני מאה ימים.
תמיד יצרתי ועשיתי והכנתי ובניתי והמצאתי וקישטתי, ולימים גם למדתי ויכולתי לומר "עיצבתי".
ותמיד הייתי סקרנית ללמוד לסרוג ולרקום ולתפור ולהדביק ולקשט ולערבב ולנסות.
להעז לנסות. זה חשוב מאוד!












