ומה אורזים לים?
בגדי-ים מלאים בחול
מגבות מלאות בחול
קרם הגנה ממולא בחול
צעצועים מלאים בחול…
"סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים"
(לוין קיפניס)
לחג הזה יש הרבה שמות
והרבה דברים חשובים ללמוד.
הרבה מאכלים טעימים.
והרבה סיפורים.
הרבה דברים יפים.
ואוכל חלבי.
כלבבי.
זה באמת חג מאוד מוצלח!
{ בתמונות שחור לבן מראשית ההתיישבות, הילדים לבושים לבן אוחזים סלסלות, על ראשם מונח חיתול בד, והם עטורים בזר ירק גדול.
ואני תוהה איך הם היו נראים אם כבר אז היו ממציאים את החיתולים החד-פעמיים… }
את הזר הזה הכנתי דווקא בחנוכה, לילדת יום הולדת בת 93, והוא נכלל בכבוד רב באתגר #מאה_ימים_של_יצירה בו השתתפתי, ושיתפתי ברשומה הזאת.
חיכיתי
חיכית
וחיכיתי בסבלנות
– – – עד לחג הביכורים
כדי להסביר ולפרט.
השבוע; שעת-סיפור ומפגש-סופר עם ילדי כיתות אל"ף ובי"ת.
שעות-סיפור, אם לדייק. ארבעה מפגשים, קבוצות קטנות.
העיניים התמימות, ההבעות, החיוכים, הניחושים, ההפתעה, הצחוק המתגלגל –
והכי הכי:
השאלות שהם שואלים.
הם הקהל,
אני על הבמה, שהיא בעצם שטיח או כסא נדנדה בספריה.
אני מספרת איך נולד הספר, ולמה בכלל, ואיך הכנתי את האיורים, איך הודפסו הרבה עותקים,
ועכשיו הרבה ילדים יכולים לקרוא ולדפדף בספר.
אני שולפת את הספר מהתיק הצבעוני, ואת הבובה שתפרתי,
ואנחנו משוחחים על הכריכה, על הצבעים, ומה כתוב ולמה.
כמובן – אני מקריאה את הסיפור, ומצביעה על האיורים, ומגלה סודות מאחורי הקלעים.
ועוצרים לרגע לחשוב על תחושות, ומנחשים מה יקרה בעמוד הבא.
ובסוף אני עונה על שאלות.
כבר אמרתי, החלק הכי מתוק.
רגעים שׁעושים לי שמח בלב:
שׁן חדשה
שׁמש אביבית
שׁוקולד אגוזים
או
שׁוקולד תפוזים
וגם –
להצליח ללמד מישׁהו משׁהו חשׁוב באמת.
{ ישׁ עוד. בטח שׁישׁ }
מדי פעם אני מרגישה שנגעתי בחיים של ילד.
למשל – ילד חמוד וחכם וצנוע ומתוק ובן שבע.
טוב, לא צריך להגזים, לא דרמה מרעישה עם צלצולים וסירנות, אבל הצלחתי ללמד את מתן להגיד שי"ן.
{ אני לא קלינאית תקשורת. הלוואי שהייתי. ואני יודעת, מקרוב מאוד יודעת, שקלינאיות תקשורת יודעות לעשות קסמים הרבה יותר מאתגרים בנוסף ללמד להגיד שי"ן. }
עכשיו מתן יכול להגיד שׁלום שׁמשׁ, שִׁמעי שׁערוריה: שׁלושׁ שׁשׁיות משׁומשׁות משׁמורת שׁמשׁון שׁבו שׁלשׁום משׁבוע שׁכשׁוכים בבריכת המשׁושׁים!
ועוד המון מילים שׁימושׁיות מאוד!
אמרתי לו: תראה לי את השׁיניים היפות שלך (חיוך. שׁיני חלב. לסתות סגורות)
ועוד אמרתי: עכשיו תנשוף אוויר החוצה.
{ השארו לסוף, יש סרטים! }
רק טאטאנו את פרורי משלוחי המנות –
כיבסנו ואחסנו תחפושות,
וכבר נלחשות השמועות המבהילות:
"פסססססח מתקרבבבבבב….."
{ פסח, הו פסח! }
כדי להתאושש אני צריכה רק כמה רמזים של אביב;
שמש, תותים, ציפורים, קצת פחות שכבות של מעילים,
הזרעים שזרענו בראש חודש שבט נבטו וגדלו ןהתחילו לפרוח –
ומצב הרוח משתפר ומתמלא כוחות;
אפשר לפתוח חלונות. להחליף אוויר משומש באוויר טרי.
להוציא מהראש רעיונות דחוסים ולאפשר מקום לרעיונות חדשים.
כי בשבילי פסח זה גם אוורור וסדר, וריחות פריחה של חומרי ניקוי,
ובגדי חג חדשים לילדים,
והרגשה כללית של משהו חדש באוויר.
והזדמנות לסדר תוך כדי נקיון.
או
לנקות תוך כדי סדר.
{ תלוי מאיזה צד אתם }
ומרץ לשיפוצים וליצירות.
{ פוסט ט"ו בשבט פוסט }
ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.
ואצלינו חגיגות ויצירות.
את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.
היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.
מאה ימים של יצירה.
מאה!!
זה די הרבה כשחושבים על זה.
בגן מונים את ימי הלימודים מתחילת השנה, וכשמגיעים למאה ימים – עורכים חגיגה.
אבל בשבילי – מאה ימים של יצירה הם מאה ימים של חגיגות!
היו התלבטויות (איזה יצירה לבחור לפרסם היום)
היו אתגרים (להספיק לסיים ולצלם באור יום. אבל לא תמיד אפשר)
היו פיתויים (נראה אתכם מצלמים שוקולדים ולא זוללים לפני הקליק)
היו גם תקלות (דברים שדמיינתי שיהיו קלי-קלות, אבל בפועל היו קשי-קשות)
אבל בסך הכל צלחתי את אתגר מאת הימים, והצלחתי לפתוח אשנב קטן אל תוך חיי היומיום שלי.
כל הזמן יוצרת. כל הזמן יש דברים חדשים. בבית. במטבח. בחדרים. בסלון. כן, גם בחנויות שלי.
זה לא התחיל רק לפני מאה ימים.
תמיד יצרתי ועשיתי והכנתי ובניתי והמצאתי וקישטתי, ולימים גם למדתי ויכולתי לומר "עיצבתי".
ותמיד הייתי סקרנית ללמוד לסרוג ולרקום ולתפור ולהדביק ולקשט ולערבב ולנסות.
להעז לנסות. זה חשוב מאוד!
{ ימים 31-70 באתגר # 100_ימים_של_יצירה }
האתגר הזה סוחף! ומהנה במיוחד!
מאה ימים זה לא מעט, במיוחד כשיוצרים ונהנהים.
מי שלא קרא, יוכל לקרוא כאן על תחילתו של המבצע הזה, אתגר מאה ימים של יצירה, בו אני משתפת בעמוד הפייסבוק שלי בכל יום תמונה אחת (או יותר) של יצירה שאני עובדת עליה. בכל יום יצירה אחת.
{ למי שתוהה, זה לא כל מה שאני עושה בחיים. הלוואי! }
הנה סיכום של ימים 31-75. וכן, בוודאי! תהיה גם רשומה נוספת לסיכום ימים 76 עד 100.
נכון לעכשיו, אין לי מושג אילו יצירות אצור בימים הקרובים. לא הכל מתוכנן.
כלומר – כן, יש תוכנית גדולה וגרנדיוזית שאני שוקדת עליה, ורבות מהיצירות הן חלק מכמה מבצעים גדולים.
אבל יש יצירות שנהגות, נוצרות ומצולמות מיד עם רגע הבלחתן בראשי:
רעיון צץ.
ניצת.
מנץ.
אש-להבה! כולי אדרנלין!
{ מי שלא מכיר את זה – – – פשוט לא מכיר. }
דבק+נייר+מספריים 