יש הרבה דברים נחמדים בפורים.
הרבה מאוד דברים.
הרבה מאוד.
למעשה – המון:
תחפושות, שירים, הופעות, רעשנים, קריאת מגילה, סעודת פורים, מסיבת פורים (ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת), אוזני המן, מתנות לאביונים – – –
אה, כן. גם משלוחי מנות.
ולא לשכוח לקחת את הרעשן לקריאת מגילה.
והכל צבעוני, ונוצץ, ומתוק, ומרעיש, ומלכלך.
{ פתאום הנקיונות לפסח נראים מאוד הגיוניים }
והלחץ.
כן. הלחץ.
להמשיך לקרוא
אנשים מתארגנים.
מזמינים בייביסיטר אם צריך.
מגיעים מוקדם מהעבודה
מתקלחים
מתלבשים יפה
נועלים נעלים
מתאפרים {מתאפרות}
נכנסים לאוטו
לפעמים נוסעים חצי מדינה
ומגיעים לשמחת בת מצוה.
וזה מרגש מאוד, כי הפעם אנחנו הזמנו את כולם לבת המצוה של הבת שלנו.
זה קורה במשפחות הכי טובות:
ילדה נולדת. גדלה לתפארת.
נחת, בריאות ושמחה כמו באיחולים.
הזמן עובר, חוגגים יום הולדת שנה, שנתיים, שלוש… עשר, אחת עשרה –
ובלי לשים לב – פתאום צריך לתכנן בת-מצווה.
מתי נעלם הזמן? ולאן?
ראש השנה – עבר.
יום כיפור – עבר.
בינתיים חוגגים שיגרה: השכמה. ארוחת בוקר. תיקי אוכל. בית ספר. עבודה. ארוחת ארבע. שיעורים. חוגים. ארוחת ערב. כלים. לילה טוב.
שבת פעם אחת בשבוע.
באיחור חינני של אחרי החגים, מקיימת הבטחה עם הדרכה להכנת-
דבק+נייר+מספריים 