כבר יש רשימות.
כבר יש תאריך.
כבר יש מקום.
כבר יש הזמנות.

ההזמנות נשלחו, ואפילו חלק אישרו הגעה.

עוד מעט יבואו האורחים – ומה אז?
מה עושים קודם? איפה עומדים? איפה יושבים? מתי יושבים? מתי אוכלים?

תוך שתיים-שלוש נשימות עמוקות מגיעה גם התבונה:
צריך לתכנן.

הארוע חולק לשני חלקים: קבלת פנים בעמידה ברחבת הכניסה,

ואחר כך החלק המיושב – בפנים.

בקבלת הפנים המתינו לאורחים כיבודים טעימים,

נשיקות וחיבוקים

ומוזיקת רקע שקטה.

בשלב מאוחר יותר נכנסנו לשבת סביב השולחנות,

ובשביל זה היינו צריכים לחשוב איך להושיב את האורחים.

מפת הושבה

כל מי שהזמין אי פעם אורחים יודע, שזה די מאתגר להצליח לשבץ מקום ישיבה לכל אחד מהמוזמנים.

אפילו סודוקו למתקדמים יותר קל מזה!

בעולם מושלם האורחים היו באים בקבוצות של עשר.

יושבים איפה שיש מקום.

משוחחים שיחה קלה

וקמים לרקוד ואלס.

אבל זה לא תמיד ככה.

יש שולחנות של עשר, יש של שתים-עשרה.

יש אילוצים: יש קבוצות של שלושה, יש של שבעה, יש בודדים.

יש אנשים שחייבים לשבת ליד מעבר בגלל עגלת ילדים,

ולחלק מהמשפחות בעולם יש את דודה חסיה ואת דודה פסיה שלא מדברות כבר שנים ואסור להושיב אותן ליד אותו שולחן. { שמות בדויים. אצלינו אין כאלו! }

יש בטח תוכנות מחשב שעוזרות לסדר את השולחנות, אבל מכיוון שאין לי כזו תוכנה, שעם כל הכבוד לה, היא לא לערוך שינויים של הרגע האחרון בלי לשבת מול המסך – עשיתי ככה:

ביקשתי שרטוט של האולם עם כמות השולחנות לפי מספר האורחים.

לנו היו שולחנות עגולים של עשרה מקומות, ושולחנות רבועים של שנים עשר מקומות.

שירטטתי את המפה, והכנתי מדבקות להדבקה חוזרת עם שמות כל אחד מהמוזמנים.

את המדבקות אפשר להכין מהחלק הדביק של פתקיות "פוסט-איט"  { Post-It },

או אם מוצאים – סליל שלם של נייר דבק הניתן לגזירה בכל אורך שרוצים.

לי היה נוח להשתמש בשני צבעים שונים – ורוד לבני משפחה וצהוב לחברים,

הפתקים האלו מגיעים בהמון צבעים, וזה יכול לעזור לארועים יותר מורכבים כמו אורחי החתן, אורחי הכלה, חברים מהעבודה, חברים מהצבא, חברי ילדות, חברים מפייסבוק 🙂 ועוד.

אפילו אפשר לעשות חניה בצד לכל האורחים שלא בטוח שיבואו.

עכשיו, כשידענו איפה כל אחד ישב, יכולנו להכין את סימוני ההושבה.

סימוני מקומות בטעם שוקולד

בקבלת הפנים, האורחים מצאו את סימון מקום הישיבה שלהם על קופסה קטנה

ממולאת ב —
שוקולדים קטנים.

את הפטנט של סימוני המקומות על גבי קופסה קטנה עם שוקולדים כבר המצאנו לפני שתי בנות-מצווה,

ולא היתה לנו ברירה – האורחים ביקשו עוד.

את הקופסאות מלאנו מראש בשוקולדים,

הדפסתי את הלוגו של בת המצווה על דף מדבקות עגולות המתאימות למדפסת ביתית

ואת השם ואת מספר השולחן הוספנו בכתב יד.

קולאז' תמונות

מי שרצה להנות במיוחד יכול היה להתבונן בתמונות של כלת השמחה.

כדי להכין את הקולאז' בקלות, נברתי בתיקיות התמונות במחשב

(מזל, פשוט מזל – שהתמונות מתוייקות אצלי במחשב לפי חודשים ושנים!)

התמונות הנבחרות נשלחו להדפסה.

על קרטון מקופל לשלושה חלקים כמו "טאלק" צבאי הדבקתי נייר אריזה עם הדפס רגוע, שישמש כרקע.

את התמונות הדבקתי בתפזורת נאה,

והוספתי כותרת ותאריך שחתכתי מנייר בצבע טורקיז.

נפתח-נסגר. עומד מעצמו. קל להכנה וקל לנשיאה.

ספר אורחים

מי שרצה להשאיר כמה מילים, כתב ברכה בספר האורחים.

הספר עשוי מריבועים של קרטון עבה עם ארבעה חורים,

כרוכים יחד בטבעות נפתחות.

את הערכה הזו קניתי אחרי שהתייאשתי כשלא מצאתי ספר לבן וריק,

אבל זה בעצם יצא מאוד מוצלח.

הדפים היו די חומים ובכלל לא חגיגיים, לכן הדבקתי על חלקם ניירות מדוגמים,

הדבקתי מעט תמונות ופרחי נייר בגווני טורקיז, זהב וכסף וקצת מדבקות שנשארו לי מפעם.

ובכל עמוד הוספתי כיסי נייר כמו של ספריה עם כרטיסים בגודל מתאים.

לא לשכוח להוסיף כלי כתיבה!

והחלק העיקרי של קבלת הפנים היה התערוכה של פרוייקט המצווה.
ושוב – זה ימתין לפעם אחרת.

אם לא נרשמתם עדין לעדכונים – עכשיו הזמן! בקרוב נגיע ל-1,000 עוקבים, והשמחה תהיה רבה!

{ תמיד אשמח לתגובות כאן בבלוג. תדעו לכם שזה משמח אותי מאוד 🙂 }