חייבת להבהיר: העוגה הזאת היא
עוגה עם שוקולד אמיתי
עוגה ללא אפיה
עוגה ללא גלוטן
עוגה חגיגית ללא צבעי מאכל
עוגת יום הולדת משמחת במיוחד
עוגה שנשמרת המון זמן (שנים!)
עוגה שלא פוגשים בכל יום
עוגה לילדת יום הולדת מעבר לים. להמשיך לקרוא
רצים ממסיבה-למסיבה-להופעה-לחגיגה-להדלקת-נרות עוד יותר חגיגית.
שרק יהיה הרבה אור.
מדי פעם יש ערב ביתי;
מדליקים נרות, שרים קצת או הרבה, עם חברים או רק עם משפחה.
משחקים במשחק הסביבון, כשכל ערב מישהו אחר ממציא את הכללים.
ואוכלים. כמובן.
בכל ערב משלבים מאכל ברוח החג בארוחת הערב.
משתדלים לצמצם את הנזק השמנוני,
למשל –
לאפות סופגניות דמה – משהו שבין סופגניה ללחמניה.
{ השנה התלבטנו אם לקרוא להן לחגניות או סופמניות. היה טעים מאוד עם פחות רגשי אשמה והרבה פחות אבקת סוכר מעופפת. }
אנשים מתארגנים.
מזמינים בייביסיטר אם צריך.
מגיעים מוקדם מהעבודה
מתקלחים
מתלבשים יפה
נועלים נעלים
מתאפרים {מתאפרות}
נכנסים לאוטו
לפעמים נוסעים חצי מדינה
ומגיעים לשמחת בת מצוה.
וזה מרגש מאוד, כי הפעם אנחנו הזמנו את כולם לבת המצוה של הבת שלנו.
זה קורה במשפחות הכי טובות:
ילדה נולדת. גדלה לתפארת.
נחת, בריאות ושמחה כמו באיחולים.
הזמן עובר, חוגגים יום הולדת שנה, שנתיים, שלוש… עשר, אחת עשרה –
ובלי לשים לב – פתאום צריך לתכנן בת-מצווה.
מתי נעלם הזמן? ולאן?
{ אצבעות קטנות: חוג אומנות בגן }
מעניין מה היה קורה לי אם הייתי נכנסת לחדר העבודה של חנוך פיבן.
אולי הייתי מתבלבלת
אולי הייתי מתחילה לסדר ולמיין
אולי הייתי סתם מתעלפת על המקום.
מה שבטוח: היו מתחילות לדגדג לי האצבעות, והראש היה מתחיל להפליג ברעיונות –
והייתי מבקשת בלחש וביראת כבוד –
לנסות
בבקשה
ולהכין גם אני דיוקן מחפצים.
כי אצל פיבן, כל חלקיק ישן של צעצוע שהתפרק, צינור, כפתור, קפיץ או בננה
מקבל חיים חדשים ותפקיד חשוב בתמונת דיוקן שהוא יוצר.
חגיגה של צבעים והומור.
קוסם. לא פחות.
השבוע בחוג האומנות בגן דיפדפנו בספר
What Presidents Are Made Of
של חנוך פיבן
תמונה מהרשת
וגם בספר
My Dog Is As Smelly As Dirty Socks
גם של חנוך פיבן, כמובן.
תמונה: מהרשת
גילינו שם מליון הפתעות מצחיקות, ומיד ניגשנו ליצור בעצמינו דיוקנאות מחפצים צבעוניים.
כדי לקבל אפקט צבעוני במיוחד, השתמשנו בתור רקע בניירות עבים בצבעים עזים
לקט כפתורים וחרוזים, וטבעות גזורות מגלילי קרטון
ודבק פלסטי.
ואצבעות קטנות ורעיונות תמימים.
זה הכל.
לי נשאר רק להסתובב בין האומנים הצעירים, למלא את הכלים בעוד ועוד כפתורים,
לצלם ולהתפעל איך כל אחד לקח את היצירה לכיוון שלו.
וכמה הם נהנו. וגם אני.
אין ספק, יש כאן כמה פיבנים לעתיד!
והנה כמה איורים שלי עם חפצים מהקלמר בתוספת איורים בצבעי מים
(לא ממש פיבן, אבל –), שהכנתי לפני שנה לכבוד הבת שסיימה את לימודיה בתיכון:
ובסטודיו שלי – עסוקה ושמחה;
אני מתכוננת לסתיו ומכינה חבקי מפיות עם עלי שלכת
ומכינה עוד ועוד תמונות-שם לילדים בדגמים חדשים,
ומשתדלת להכין מלאי חומרים לקראת תקופת חגי-המתנות הבאה עלינו לטובה
ומשחיזה מסרגות לעוד ועוד הוראות סריגה
שיהיה לכולנו חורף נעים וטוב.
באמת, שיהיה טוב.
ראש השנה – עבר.
יום כיפור – עבר.
בינתיים חוגגים שיגרה: השכמה. ארוחת בוקר. תיקי אוכל. בית ספר. עבודה. ארוחת ארבע. שיעורים. חוגים. ארוחת ערב. כלים. לילה טוב.
שבת פעם אחת בשבוע.
באיחור חינני של אחרי החגים, מקיימת הבטחה עם הדרכה להכנת-
הרשומה הזו מוקדשת לאדם יקר מאוד.
לאבא שלי.
אבא שלי אהב סיפורים. אהב לקרוא, אהב להמציא, אהב לספר.
{ ממנו למדנו לאהוב לקרוא, להעז להמציא, להצליח לספר }
דבק+נייר+מספריים 