ראש השנה – עבר.
יום כיפור – עבר.
בינתיים חוגגים שיגרה: השכמה. ארוחת בוקר. תיקי אוכל. בית ספר. עבודה. ארוחת ארבע. שיעורים. חוגים. ארוחת ערב. כלים. לילה טוב.
שבת פעם אחת בשבוע.
באיחור חינני של אחרי החגים, מקיימת הבטחה עם הדרכה להכנת-
ומה אורזים לים?
בגדי-ים מלאים בחול
מגבות מלאות בחול
קרם הגנה ממולא בחול
צעצועים מלאים בחול…
"סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים"
(לוין קיפניס)
לחג הזה יש הרבה שמות
והרבה דברים חשובים ללמוד.
הרבה מאכלים טעימים.
והרבה סיפורים.
הרבה דברים יפים.
ואוכל חלבי.
כלבבי.
זה באמת חג מאוד מוצלח!
{ בתמונות שחור לבן מראשית ההתיישבות, הילדים לבושים לבן אוחזים סלסלות, על ראשם מונח חיתול בד, והם עטורים בזר ירק גדול.
ואני תוהה איך הם היו נראים אם כבר אז היו ממציאים את החיתולים החד-פעמיים… }
את הזר הזה הכנתי דווקא בחנוכה, לילדת יום הולדת בת 93, והוא נכלל בכבוד רב באתגר #מאה_ימים_של_יצירה בו השתתפתי, ושיתפתי ברשומה הזאת.
חיכיתי
חיכית
וחיכיתי בסבלנות
– – – עד לחג הביכורים
כדי להסביר ולפרט.
{ השארו לסוף, יש סרטים! }
רק טאטאנו את פרורי משלוחי המנות –
כיבסנו ואחסנו תחפושות,
וכבר נלחשות השמועות המבהילות:
"פסססססח מתקרבבבבבב….."
{ פסח, הו פסח! }
כדי להתאושש אני צריכה רק כמה רמזים של אביב;
שמש, תותים, ציפורים, קצת פחות שכבות של מעילים,
הזרעים שזרענו בראש חודש שבט נבטו וגדלו ןהתחילו לפרוח –
ומצב הרוח משתפר ומתמלא כוחות;
אפשר לפתוח חלונות. להחליף אוויר משומש באוויר טרי.
להוציא מהראש רעיונות דחוסים ולאפשר מקום לרעיונות חדשים.
כי בשבילי פסח זה גם אוורור וסדר, וריחות פריחה של חומרי ניקוי,
ובגדי חג חדשים לילדים,
והרגשה כללית של משהו חדש באוויר.
והזדמנות לסדר תוך כדי נקיון.
או
לנקות תוך כדי סדר.
{ תלוי מאיזה צד אתם }
ומרץ לשיפוצים וליצירות.
{ חנוכיה מהירה למאותגרי יצירה }
רציתי ליצור חנוכה חדשה.
היו לי אלף רעיונות אם לא יותר.
אולי כמעט מליון. כמעט.
אבל שום דבר לא היה מספיק מסקרן או מוצלח או אפשרי
או מספיק במצב הרוח הנכון
בשביל להתלכלך.
וחייבים שיהיה בטיחותי!
{ הכי חשוב! } להמשיך לקרוא
אני מאלו שנהנים להכין כרטיסי ברכה. ניירות, דבקים, צבעים והפתעות.
בכל שנה, תוך כדי רשימות הבישולים, והחיפוש אחרי בגד חדש לכל אחד מבני המשפחה, והזמנת האורחים,
ורשימת משאלות לכל מיני דברים שהלוואי הלוואי אספיק לעשות לפני ראש השנה —
יש שם כל מיני דברים ברשימה, כמו –
ל"החליף נורה בחדר שינה"
ו"לתרגם את הבלוג לאנגלית"
וגם – "לצבוע את המרפסת"
וגם – "לסדר את הסטודיו"
וגם – "לסיים אלף עבודות מותחלות"
וגם –
אני בדרך כלל מצליחה להגשים בערך חמישים אחוז מהמשאלות שלי לעצמי.
וזה עוד הרבה לפני הרשימה שאני מאחלת לעצמי להספיק או להגשים או להשתפר בשנה החדשה.
אבל דבר אחד אני לא מפספסת:
כרטיסי ברכה לשנה טובה. להמשיך לקרוא
{ עוד רעיונות ליצירה בבית עם ילדים }
כבר שבוע וחצי מאז חזרתי הביתה ממחנה הקיץ שבו עבדתי. על חלק מהיצירות שעשו הילדים בשיעורי מלאכת יד סיפרתי כאן. זו היתה המנה הראשונה, ועכשיו – נעבור למנה הבאה:
{כמובן כמובן שגם בנות מוזמנות להנות }
אחת השאלות הגדולים שעמדתי בפניהן, כשהתכונתי לתפקידי כראש-מלאכת-יד במחנה, היתה:
איזה יצירות בנים אוהבים?
{ בנים?!? אוהבים?!? יצירות?!? }
—–> החלק הראשון.
{ חזרתי הביתה. חזרתי לכתוב. מזהירה מראש: יהיה פה שמח! }
ששה שבועות בבקתה קטנה בלב השטח החקלאי של מדינת וויסקונסין, ארצות הברית. די קרוב לשום מקום. מחנה קיץ.
מזג אוויר מטורלל, הכולל (ביום אחד): שמש, אובך, חום כבד, (ופתאום -) חושך, גשם עז, שלוליות, שמיים בהירים ( – כאילו כלום), וקשת כפולה.
בתוך כל זה, וכמעט בלי קליטה בטלפון, חיבור לאינטרנט, מחשב או טלוויזיה,
שימשתי כ״ראש מלאכת יד״, ובמילים פשוטות – הדרכתי שיעורי יצירה לכמאה וחמישים חניכים וחניכות בני תשע עד חמש עשרה, המחולקים לשש עשרה קבוצות.
מחנה קטן (בקנה מידה אמריקאי), עמוס בתוכן, ערכים וציונות.
בחדר מלאכת-יד (או כמו שכיניתי אותו ״ממלכת-יד״) יצרתי עם ילדים מהבוקר עד לפנות ערב: פיסלנו, בנינו, ציפינו, ציירנו, צבענו, עבדנו – וכל אותן מלאכות שמתארות הפיכת חומרי גלם (מפתיעים, לעיתים) ליישות חדשה. חדוות יצירה ושִׂמחה בלב.
דבק+נייר+מספריים 