(מי אמר שיצירה עם ילדים צריכה להתקיים רק בבית??)

אם מצאתם את עצמכם בלי תוכניות גרנדיוזיות ליום חופש יקר מציאות, קחו רעיון לפעילות חביבה עם ילדים, בהתארגנות מהירה ובעלות מינימלית.

המצרך הראשון, לפחות אצלינו, זה למצוא עוד משפחה עם אוריינטציה דומה. משום מה כשיש עוד חברים, גם טיול פשוט מסביב לבית נראה קסום ומלא הרפתקאות.

אבל אם אצלכם מסתדרים גם בלי תגבורת, תוכלו לדלג על השלב הנ״ל.

לפני שאמשיך לרשימת המצרכים, הנה סיפור שהיה באמת:

בחופשת הקיץ הגיעה אלינו משפחת חברים להתארח לכמה ימים. טיילנו ביחד ולחוד, נהנינו מזיוו של הקיץ, וכשהגיעה השעה להיפרד, התחבקנו והצטלמנו והזלנו דמעות פרידה. אבל אז (בלי להכנס לפרטים מסגירים) התרחשה תקלה שנקרא לה ״תקלה באמצעי התחבורה״, ומשפחת החברים נשארו אצלינו למשך כמה ימים נוספים (לשמחתנו הרבה) עד שהצליחו להתגבר על התקלה. (בסוד סיפרנו להם שאנחנו גרמנו להם להשאר עוד, אבל הם לא האמינו לנו).

וכך מצאנו את עצמינו בימי הקיץ עם אבא אחד בעבודה ואבא אחד טרוד מאוד בענייני תקלות, חבורה של ששה ילדים חובבי יצירות בגילאי 3-10 בלי קייטנה, ושתי אמהות שהבינו מהר מאוד שכדאי להמציא תוכנית ולהוציא את הילדים מהבית – ומהר.

בשל אותה תקלה לעיל היתה עדיפות לפעילות ללא עלות, או בעלות נמוכה ככל הניתן.

שתינו, כלומר האמהות, שינסנו מתניים והתחלנו להתארגן: מירי (שם בדוי הלקוח מהמציאות) הכינה סנדביצ׳ים ורחצה ענבים. אני ניגשתי לסטודיו והכנסתי לשקית את כל הדרוש, תוך כדי שאגת פקודות לילדים: ״סנדלים! החוצה!!!״

בתוך עשר דקות(!) היינו מוכנים. עוד חמש דקות של נסיעה, והגענו לטיילת קרובה, שבה הוצבו פסלים מסוגים שונים ומשונים.

(למען הבטיחות אציין שנסענו בשתי נגלות, כדי שלא תחשבו שעברנו על החוק או שיש ברשותנו אוטובוס…)

כשכולם גמרו לבכות על שניתקנו אותם באכזריות מהמסכים של האייפד/מחשב/טלויזיה וכו׳, התיישבנו על הדשא במעגל, והקשבנו להנחיות:

כל ילד קיבל לוח קרטון, שישמש ״גב״.

ללוח הקרטון הצמדנו (בעזרת שתי פיסות נייר דבק) נייר בריסטול לבן בגודל דף מדפסת.

כל  ילד קיבל עיפרון, והיה צריך לבחור פסל כדי לשרטט אותו.

(הבנות הגדולות ביקשו לצייר דווקא פרח שראו על שיח, וכמובן שעודדנו אותן על היצירתיות).

מי שסיים את שלב העיפרון, קיבל טוש פרמננט שחור (שלא נמרח במים), ועבר על קווי העיפרון.

מי שסיים שלב זה, קיבל מכחול וצבעי מים, כוס פלסטיק עם מעט מים, וצבע בזהירות את הציור.

 

במשך שעה וחצי (שזה המון המון זמן להתרכז ביצירה אחת!) הילדים טיילו בגן, בחנו פסלים וזוויות. הם שרטטו ומחקו, ניסו זווית אחרת, מחקו והתחילו מחדש.

השרטוט קיבל מראה חדש כשעברו על קווי העיפרון בטוש השחור (מהסוג שאמא מרשה רק לפעמֵי-לפעמים), והופתעו לגלות עד כמה יפה נראה הציור בתוספת צבעי המים. מירי הסתובבה עם המגה-מצלמה שלה וצילמה את האומנים, אני חידדתי עפרונות והעברתי את צבעי המים מאחד לשני.

בני כל הגילאים נהנו – כל אחד ברמתו, ומי שסיים רץ והתגלגל על הדשא, או בנה טיסנים מהניירות העודפים והטיס אותם באוויר הפתוח.

בזמן שהציורים נפרשו לייבוש, זללנו את הסנדביצ׳ים ואת הענבים, ונהננו מכל רגע.

אז מה היה לנו? עשר דקות התארגנות, חמש דקות נסיעה, ופעילות של  שעה וחצי + פיקניק, ששה ילדים מרוצים והורים מרוצים עוד יותר.

מצרכים:

דפי ציור לבנים, רצוי עבים יותר מדף מדפסת (כדאי לקחת קצת יותר דפים ממספר הילדים).

חתיכת קרטון שתשמש ״גב״ לכל ילד. (קופסת קרטון חתוכה? קופסאות קורנפלקס?)

נייר דבק להצמדת הנייר לקרטון

עפרונות ומחקים כמספר הילדים

צבעי מים מהזן הפשוט

כוסות פלסטיק שישמשו כלים למים

מעט מים

טוש שחור פרמננט (אחד או יותר)

מכחולים פשוטים

תהליך ההכנה:

• יושבים במעגל ומסבירים את שלבי היצירה: כל ילד מקבל דף לבן (עבה) מוצמד לקרטון

• מחפשים משהו לצייר וזוית מתאימה

• משרטטים בעיפרון (מוחקים, מציירים מחדש)

 

• עוברים על קוי העיפרון בטוש פרמננט שחור

• צובעים בצבעי מים

פורשים את הציורים לייבוש ובינתיים זוללים את הסנדביצ'ים של הפיקניק

בהצלחה ובהנאה לכולכם!

(קרדיט לצילומים: מירי א')