רצים ממסיבה-למסיבה-להופעה-לחגיגה-להדלקת-נרות עוד יותר חגיגית.
שרק יהיה הרבה אור.
מדי פעם יש ערב ביתי;
מדליקים נרות, שרים קצת או הרבה, עם חברים או רק עם משפחה.
משחקים במשחק הסביבון, כשכל ערב מישהו אחר ממציא את הכללים.
ואוכלים. כמובן.
בכל ערב משלבים מאכל ברוח החג בארוחת הערב.
משתדלים לצמצם את הנזק השמנוני,
למשל –
לאפות סופגניות דמה – משהו שבין סופגניה ללחמניה.
{ השנה התלבטנו אם לקרוא להן לחגניות או סופמניות. היה טעים מאוד עם פחות רגשי אשמה והרבה פחות אבקת סוכר מעופפת. }
"סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים"
(לוין קיפניס)
לחג הזה יש הרבה שמות
והרבה דברים חשובים ללמוד.
הרבה מאכלים טעימים.
והרבה סיפורים.
הרבה דברים יפים.
ואוכל חלבי.
כלבבי.
זה באמת חג מאוד מוצלח!
{ בתמונות שחור לבן מראשית ההתיישבות, הילדים לבושים לבן אוחזים סלסלות, על ראשם מונח חיתול בד, והם עטורים בזר ירק גדול.
ואני תוהה איך הם היו נראים אם כבר אז היו ממציאים את החיתולים החד-פעמיים… }
את הזר הזה הכנתי דווקא בחנוכה, לילדת יום הולדת בת 93, והוא נכלל בכבוד רב באתגר #מאה_ימים_של_יצירה בו השתתפתי, ושיתפתי ברשומה הזאת.
חיכיתי
חיכית
וחיכיתי בסבלנות
– – – עד לחג הביכורים
כדי להסביר ולפרט.
דבק+נייר+מספריים 