אני מאלו שנהנים להכין כרטיסי ברכה. ניירות, דבקים, צבעים והפתעות.
בכל שנה, תוך כדי רשימות הבישולים, והחיפוש אחרי בגד חדש לכל אחד מבני המשפחה, והזמנת האורחים,
ורשימת משאלות לכל מיני דברים שהלוואי הלוואי אספיק לעשות לפני ראש השנה —
יש שם כל מיני דברים ברשימה, כמו –
ל"החליף נורה בחדר שינה"
ו"לתרגם את הבלוג לאנגלית"
וגם – "לצבוע את המרפסת"
וגם – "לסדר את הסטודיו"
וגם – "לסיים אלף עבודות מותחלות"
וגם –
אני בדרך כלל מצליחה להגשים בערך חמישים אחוז מהמשאלות שלי לעצמי.
וזה עוד הרבה לפני הרשימה שאני מאחלת לעצמי להספיק או להגשים או להשתפר בשנה החדשה.
אבל דבר אחד אני לא מפספסת:
כרטיסי ברכה לשנה טובה. להמשיך לקרוא
עוד הרבה לפני הצלצול הראשון –
עוד הרבה לפני שקונים ילקוט חדש –
עוד הרבה לפני שמכינים תיק לים וכובע קש –
עוד הרבה לפני שעושים תוכניות לחופש הגדול – – – –
אני כבר מתכוננת לראש השנה.
למה? כי —
רימונים. רימונים. רימונים.
אני מוקפת רימונים!
מכל הסוגים. מכל המינים. מכל הכיוונים. להמשיך לקרוא
והפעם על רימונים.
{ איך קשור לט"ו בשבט?
– כי משבעת המינים. ובעיקר בגלל מיחזור }
אני לא יודעת מתי התהפכו היוצרות, אבל סוכות בילדותי לא היה חג של מיחזור.
להפך – בכל השנה יצרנו בצניעות מחומרים שאספנו. אז עדין לא קראו לזה מיחזור, ולא ידענו על קיומן של חנויות יצירה.
דבק+נייר+מספריים 