אנשים מתארגנים.
מזמינים בייביסיטר אם צריך.
מגיעים מוקדם מהעבודה
מתקלחים
מתלבשים יפה
נועלים נעלים
מתאפרים {מתאפרות}
נכנסים לאוטו
לפעמים נוסעים חצי מדינה
ומגיעים לשמחת בת מצוה.
וזה מרגש מאוד, כי הפעם אנחנו הזמנו את כולם לבת המצוה של הבת שלנו.
{ פוסט ט"ו בשבט פוסט }
ט"ו בשבט עבר. העצים נחים, הצמחים צומחים, הפירות היבשים נשארו יבשים.
ואצלינו חגיגות ויצירות.
את יום ההולדת המשפחתי שלנו, שחל מיד אחרי ט"ו בשבט, חגגנו בסעודת ערב שבת מורחבת, עם חברים מכל הגדלים.
היו הרבה אנשים (18 ליתר דיוק), הרבה אוכל (נשארו שאריות לכל השבוע), הרבה פירות שהתחבאו בכל מיני מטעמים, קינוחים משובחים וכמובן עוגת יום הולדת.
{ שוב גיחה למטבח. התירוץ: חייבים. יום הולדת חשוב! }
נגיד שאת ילדה בת אחת עשרה.
אבל בדיוק אחת עשרה, כלומר – יום הולדת.
ובדיוק אז, ביום המרגש המיוחד החמוד והמתוק מכל ימים –
– כי רק פעם אחת בחיים מזדמן לך להיות בת אחת עשרה בדיוק –
מתגלות לך שתי הפתעות.
את הרי היית קצת עצובה קודם, כי בדיוק ביום החשוב הזה אבא ואמא שלך היו בחופשה בארץ מאוד רחוקה (והם כבר חזרו עם מתנות וחיבוקים)
ואיזה מזל שיש לנו חברים טובים עם מקום במקפיא
שארחו את העוגה הזאת (במקפיא), וגם אותך (לא במקפיא)
ופתאום ככה, צהריים, סעודת שבת – הכל כרגיל
ואז —
{ הפתעה #1 }
לקבל דרישת שלום מאמא בצורת עוגת קרם ורדרדה מבחוץ. { קינוח }
וכשפורסים את העוגה – – –
{ הפתעה #2 }
שכבות שכבות שכבות של עוגה קלילה,
כל אחת יותר סגולה מחברתה!
דבק+נייר+מספריים 