לזכותם יאמר שהם מצליחים לשרוד ימים רבים אצלינו בבית, למרות המנהג המשפחתי שלא להשקות עציצים.
ימים רבים, אני מתכוונת – אפילו כמה שבועות.
ובשבילינו זה הישג מכובד.
הקקטוסים (האמיתיים) שלנו היו מספיק נחמדים לשרוד עד לחוג ליצירה, והם הסכימו שאניח אותם על השולחן כדי שנוכל להתבונן בהם וליצור בהשראתם
מזל שליאת התקשרה לשאול אם אני מקיימת חוגים לילדים קטנים.
לא, עניתי. אבל אני יכולה לפתוח חוג לאמנים צעירים, מתאים?
וכך מצאתי את עצמי יושבת פעם בשבוע סביב שולחן אחד עם חבורת בנים מתוקים בני ארבע וחמש, בונים שכונה ומשוחחים על עניינים ברומו של עולם.
היו לי תוכניות כלליות, אבל לבּנאים הצעירים היו כל כך הרבה רעיונות משלהם – אז זרמנו. להמשיך לקרוא
יש הרבה דברים נחמדים בפורים.
הרבה מאוד דברים.
הרבה מאוד.
למעשה – המון:
תחפושות, שירים, הופעות, רעשנים, קריאת מגילה, סעודת פורים, מסיבת פורים (ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת), אוזני המן, מתנות לאביונים – – –
אה, כן. גם משלוחי מנות.
ולא לשכוח לקחת את הרעשן לקריאת מגילה.
והכל צבעוני, ונוצץ, ומתוק, ומרעיש, ומלכלך.
{ פתאום הנקיונות לפסח נראים מאוד הגיוניים }
והלחץ.
כן. הלחץ.
להמשיך לקרוא
דבק+נייר+מספריים 