איך לקשט סידור | דבק+נייר+מספריים

{ חווית רקמה מתקנת }

נגיד, היו מונעים מכם את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – לא תחושו תיסכול?

ארבעה ילדים, כל אחד ואחת בתורו ובתורה חגגו את קבלת הסידור בכיתה אל"ף. שנה אחר כך – קבלת החומש בכיתה בי"ת.

על ההתרגשות וההכנות כבר כתבתי ברשומה הזו, כשנתבקשתי לעזור בהכנת התחפושות.

היה כיף. היה טוב. היה מרגש מאוד.

שנתיים קודם, עזרתי בהכנת התפאורה.

חמש שנים קודם – – – (מה עשיתי?? אה, כן. הייתי בחופשת לידה)

שש שנים קודם – הכנתי אביזרים וציורים להצגה.

אבל אף פעם,

אף פעם

לא בקשו ממני לרקום על עטיפת הסידור. או החומש.

את העטיפות לסידורים ולחומשים קיבלנו מבית הספר רקומות. מֵייד-אִין-דֵה-חנות.

זה לא עניין של טעם { – קצת גִינֵרי מידי לטעמי, אבל נאה }.

אלא שלא ניתנה לי הזכות לרקום בזיעת אפַי ובחוטַי המבקשים להרקם.

מה יכול להיות יותר מרגש מלהקדיש יזע ודמעות (וגם כמה דקירות בדרך, אז קצת גם קצת דם), לילדי היקרים, ולצייד אותם במעט ממני על עטיפת הסידור.

ורק לחשוב על הנשיקה שיצירת כפַי מקבלת בכל יום כשמנשקים את הסידור…

זו באמת מתנה יפה הנשארת לאורך זמן, והייתי עושה זאת בשמחה ובאהבה –

אבל –

זה פשוט לא מקובל כאן.

אולי לא מאמינים שאמהות בארצות הברית יודעות לרקום (זה ממש לא נכון!). אולי על כל אמא שאוהבת ורוצה לרקום, יש שתי אמהות שחוששות…

{ נושא לא פתור. }

והילדים שלי ביקשו בנימוס שאשב בשקט, ואחזיר את כלי התפירה למקום, כי הם לא רצו שיהיה להם סידור שונה משל כולם.

ישבתי לי בחושך, עם החוטים והמחטים בתוך הקופסה, חשבתי מחשבות פולניות עתיקות… ומצאתי לי דרכים אחרות לפנק את ילדי.

הזדמנות למשהו טוב

לפני כשבוע פנתה אלי תהלה, אם מסורה לילדת כתה אל"ף גאה ונרגשת על סף חגיגת הסידור:

"אולי אפשר רשומה בהזמנה? אולי אפשר לעזור לאמהות מאותגרות-חוט-ומחט, שלמרות רצונן הטוב, אין להן מושג איך לקשט לילדיהן את עטיפת הסידור?"

תהלה כבר הספיקה להכין לבתה עטיפה מקושטת, ואפילו הבטיחה לשלוח תמונה.

ובינתיים, בקצה השני של העולם, הרמתי אני את הכפפה, וריכזתי עשרה רעיונות וטיפים לקישוט עטיפת הסידור באמצעים די פשוטים המצויים (אני מקווה) בכל בית. ואם לא בבית, אז במרחק סביר בחנות סבירה וקרובה.

חוויה מתקנת, כבר אמרתי?

++++++++

אז לא. לא תמצאו כאן דוגמאות ושבלונות מוכנות בסגנון "העתק-הדבק".

אני לא מאמינה שזה יביא גאולה לעולם, ובטח שזה לא מפתח שום טיפת יצירתיות. אם תרצו משהו מוכן תצטרכו לחפש במקום אחר.

כאן תמצאו כלים ורעיונות שונים ויצירתיים כיצד לקשט את עטיפת הסידור של יקיריכם, וגם כמה עצות לדברים שכדאי להמנע מהם.

אני יוצאת מנקודת הנחה, שאת העטיפה הבלתי-רקומה תקבלו מבית הספר. הכוונה לעטיפת בד שמתלבשת על הסידור; לפעמים היא מגיעה עם סרטים תפורים שמשמשים כסימניות. (שזה רעיון גאוני בפני עצמו). אם לא – נו כבר! תתחילו לתפור סרטים!

ואם אתם צריכים הוראות איך לתפור את העטיפה עצמה – תכתבו לי ואשמח לעזור.

הטיפים והרעיונות הבאים מתאימים כמובן לכל מיני וסוגי ריקמות וקישוטים, לאו דווקא לעטיפות של סידור וחומש. אפשר לרקום ולקשט כריות וארנקים ותיקים וחולצות ומגבות וסתם לרקום תמונה לקישוט – ועד אינסוף.

נתחיל?

טיפ #1:

איזו דוגמא לבחור?

דבר ראשון, צריך לתכנן. כדאי לשרבט רעיונות על דף, ולחשוב מה בעצם רוצים לרקום על העטיפה. כדאי לסמן על דף מלבן בגודל של החזית של הסידור, להשאיר שוליים, ולשרטט רעיונות ודוגמאות. אפשר גם לקשט את העובי של הסידור, ואת הגב. מה שתרצו.

מה למשל:

שם הילד או הילדה
פסוק עם שם הילד או הילדה (למתקדמים: מזמור שלם עם שם הילד או הילדה)
פסוק מתאים או מובאה מהתפילה
ציור שמתאים לשם הילד או הילדה
ציור שמתאים לסידור או לחומש – ספר תורה, כותל, מנורה, רימונים, ירושלים, כתר, אותיות ועוד.
קישוט יפה בפני עצמו: פרחים, סלסולים, מסגרת מעוטרת.

אפשר לשוטט ברחבי הרשת כדי לקבל רעיונות לקישוטים או לדוגמאות.

אפשר לעיין בספרים – מבפנים ומבחוץ ולמצוא רעיונות.

אפשר לצייר את הדוגמא ולכתוב את השם של הילד או הילדה ישירות על הבד בכתב חופשי. אבל אם יהיו טעויות, יהיה קשה למחוק. לכן כדאי לשרטט קודם על נייר בגודל המתאים.

הגעתם לשלב ששרטטתם ציור לבד, או שמצאתם ציור במחשב, ו/או הדפסתם את שם הילד או הילדה על דף בגודל המתאים. איך מעתיקים את הדוגמא אל הבד?

טיפ #2:

איך מעתיקים את הדוגמא אל הבד?

מצרכים:

נייר שקוף כלשהו: נייר שרטוט, נייר העתקה או נייר אפיה
עפרון פשוט
ניר דבק

שלבי העבודה:

מדפיסים או משרטטים את הדוגמא.

מדביקים חתיכה של נייר שקוף כלשהו כך שתכסה את הדוגמא שרוצים להעתיק (אצלינו מוצאים לנייר אפיה אלפי שימושים שאינם קשורים בכלל לאפיה). מצמידים בנייר דבק למניעת תזוזות.

מעתיקים את הדוגמא בעפרון אל הנייר השקוף

מסירים את הנייר השקוף, והופכים אותו על פניו על גבי נייר. עכשיו הכל כתוב בכתב ראי.

משרטטים שוב על הקווים בעזרת עפרון, הפעם מהצד השני של הנייר השקוף, כך שנוצר לנו שרטוט משני הצדדים של הנייר.

מצמידים את הנייר בכיוון הקריאה הנכון אל הבד.

מקשקשים בעזרת עפרון על השרטוט. תוך כדי קשקוש – כל מה שנמצא מהצד שפונה את הבד מועתק אל הבד שמתחתיו.

מסירים את נייר ההעתקה

וזהו! השרטוט הועבר את הבד!

עכשיו, אם רוצים, עוברים על הקווים בטוש מחיק לבדים, ומתחילים לרקום.

טיפ #3:

באילו חוטים לרקום?

יש כל כך הרבה חוטים בעולם, אפשר להתבלבל ולעשות פלונטר אחד גדול. חלק מהחוטים מתאימים וחלק פחות.

הנה כמה חוטים מומלצים:

חוטי כיפה:
חוטי רקמה, הידועים בכינוי "חוטי כיפה". משמשים בדרך כלל לסריגת כיפות. אלו חוטי כותנה איכותיים, בצבע אחיד או בצבע מתחלף. נוחים מאוד לעבודה, וקל להשחיל אותם במחט. אפשר לרקום בחוט יחיד או בחוט כפול. ברוב החנויות אפשר למצוא חוטים של חברת VOG או של DMC. בארכיונים ובאוספים פרטיים ניתן למצוא גם של חברת "לויתן" המיתולוגית.

חוטי "מולינֵה":
לפעמים נקראים גם "חוטי גובלן", על שם הרקמות הענקיות בוחנות הסבלנות העשויות תכים אלכסוניים קצרים. אלו חוטי כותנה המורכבים משישה חוטים מלופפים זה בזה. אפשר לרקום עם כל ששת החוטים או לפצל אותם ולרקום רק עם שלושה. פחות מזה – החוט יהיה דקיק מדי. בדרך כלל אפשר למצוא של חברת החוטים המשובחת DMC. יש לחוטים האלו נטיה להסתבך, ואני תוהה מדוע לא טרחו למכור לנו אותם בסליל נורמלי ובלתי מתבלגן. חוץ מהתלונה הזו – אני אוהבת את החוטים האלו מאוד. מקווה שגם אתם. הם באים בבננות קטנות, כך שאפשר לקנות הרבה צבעים בלי הרבה מצפונים.

חוטי צמידים
האמת, אין לי מושג איך קוראים לחוטים האלו. הם הגיעו לביתנו בחבילה של המון חוטים צבעוניים ולא יקרים, בסליל בגזרת בננה עם נטיה להסתבכות, בערכה שאמורה להספיק להכנת עשרים צמידים קשורים. הם עשויים כותנה, עבים יותר מחוטי כיפה, ונוחים מאוד לעבודה. אפשר לרקום איתם, אפשר ללפף בהם את השיער בסגנון פסטיבל ערד, אפשר בטח גם להכין צמידים. כיף צבעוני ולא יקר.

חוטי זהב וכסף
אין כמו קצת כסף וזהב ושאר נצנצים כדי לרומם ולשדרג כל רקמה פשוטה. חוטי הכסף וזהב ושאר המתכות המבריקות, באים בסליל, ויש להם נטיה קשה להתפצל על דעת עצמם (שימו לב בתמונה מה קרה לקצה חוט הזהב). כדאי להשתמש בחוט כפול, כלומר – משחילים את החוט במחט, מקפלים לשניים וקושרים את הקצוות ביחד. כדאי גם להשתמש בחוט לא ארוך בכל פעם, כי יש לחוטי המתכת גם נטיה להישחק תוך כדי רקמה ולהקרע.

יש עוד המון המון חוטים בעולם, אבל לא הזכרתי אותם כאן. או בגלל שאין לי כאלו בבית, או בגלל שהם אינם מתאימים לרקמה.

חוטים דקים מדי, כמו חוטי תפירה, או חוטים עבים מדי, כמו חוטי צמר, בדרך כלל לא מתאימים לרקמה על עטיפת סידור.

טיפ #4:

תכים בסיסיים

לא ברור מה יש יותר – סוגי חוטים בעולם או סוגי תכים.

בכל מקרה – יש המון משניהם. וזה לטובתנו.

הכנתי כאן כמה דוגמאות של תכים בסיסיים.

תך פשוט.
יכול להיות שיש לו עוד שמות. נוח לרקמה על קו ישר או גלי, לתחום שטח או ליצור מסגרת

תך שרשרת
יש לו קצת יותר נוכחות מאשר לתך פשוט. מתאים לרקמה על קו ישר או גלי. אם רוקמים הלוך וחזור אפשר גם למלא שטח.

תך מכונה
כמו תך פשוט. האמת, שמהצד השני הוא נראה כמו תך פשוט. מתאים לרקום על קו ישר או גלי.

תך מילוי
תך המורכב מהרבה תכים קווקוויים קצרים וצפופים – ישרים או אלכסוניים, שביחד ממלאים שטח. לא כדאי לרקום תכים ארוכים מדי, כי יווצרו חוטים רופפים שנתפסים ונשחקים בקלות. מתאים למילוי אותיות ושטחים קטנים.

תך שיניים:
יכול לעמוד בפני עצמו או לתחום חתיכת בד למילוי שטח. (עוד ידובר בו בטיפ על אפליקציה)

תך בולט
תך המורכב משני שלבים:

שלב ראשון: תך ארוך בחוט עבה או כמה חוטים ביחד.

שלב שני: מעל החוט העבה רוקמים תכים קטנים וצפופים. בגלל החוט העבה שמתחת, הרקמה מקבלת נפח והבלטה. מתאים לאותיות ולקוים תוחמים.

אפשר לרקום גם תכים צפופים כמו בתך שיניים, לקבלת מראה קצת שונה.

תך קשר

נקודות. מה יכול להיות יותר חמוד מזה? את התכים הקטנים המתוקים האלו אני אוהבת במיוחד. חשוב למתוח את החוט שיוצר את הקשר על גבי המחט לפני שמושכים את המחט אל הצד השני של הבד. אם לא – קיבלתם סתם קשר בחוט וזה לא חמוד בכלל.

פרחים פשוטים

פרחים פשוטים ומתוקים אלו עשויים מתך קשר (נקודה) במרכז, ומסביב תכים בודדים של תך שרשרת ( הפרח מימין), או תכים ישרים (הפרח משמאל).

טיפ #5:

רקמה עם בד-עזר

סליחה, מה זה?

זה כמו גלגלי עזר לאופניים, רק לרקמה. (בטח יש לו גם שם מקצועי אחר. לא מכירה, אז בינתיים אני מכנה אותו בד-עזר. אם מישהו יודע לקרוא לילד בשמו, שיכתוב לי תגובה. אשמח להחכים!)

באנגלית קוראים לבד הזה waste-canvas והוא נמכר בחנויות היצירה. אפשר לצורך העניין להשתמש בבד גבינה (אריג כותנה עם חוטי שתי וערב עבים עם רווחים ביניהם, נפרם בקלות), אבל להזהר לא לתפור אל תוך הסיבים עצמם אלא רק בחורים שביניהם.

נתחיל מזה שהבד הזה די שקוף, ולפעמים יש לו גם פה ושם חוטי שתי וערב בגון שונה, כדי לעזור לנו להעתיק את הדוגמא: מניחים את הבד-עזר מעל הדוגמא, מעתיקים בטוש בלתי מחיק, וזהו.

מה עושים?

מצמידים את בד-העזר אל הבד האמיתי שאנו רוצים לקשט (נניח – עטיפת הסידור) בתפרים גסים מסביב. אם משתמשים בבד לשטח גדול יותר, אפשר להוסיף גם תפרים באמצע, כדי להחזיק את הבד במקומו