לזכותם יאמר שהם מצליחים לשרוד ימים רבים אצלינו בבית, למרות המנהג המשפחתי שלא להשקות עציצים.
ימים רבים, אני מתכוונת – אפילו כמה שבועות.
ובשבילינו זה הישג מכובד.
הקקטוסים (האמיתיים) שלנו היו מספיק נחמדים לשרוד עד לחוג ליצירה, והם הסכימו שאניח אותם על השולחן כדי שנוכל להתבונן בהם וליצור בהשראתם
{חווית רקמה מתקנת }
נגיד, היו מונעים מכם את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – לא תחושו תיסכול?
ארבעה ילדים, כל אחד ואחת בתורו ובתורה חגגו את קבלת הסידור בכיתה אל"ף. שנה אחר כך – קבלת החומש בכיתה בי"ת.
על ההתרגשות וההכנות כבר כתבתי ברשומה הזו, כשנתבקשתי לעזור בהכנת התחפושות.
היה כיף. היה טוב. היה מרגש מאוד.
שנתיים קודם, עזרתי בהכנת התפאורה.
חמש שנים קודם – – – (מה עשיתי?? אה, כן. הייתי בחופשת לידה)
שש שנים קודם – הכנתי אביזרים וציורים להצגה.
אבל אף פעם,
אף פעם
לא בקשו ממני לרקום על עטיפת הסידור. או החומש. להמשיך לקרוא
מאה ימים של יצירה.
מאה!!
זה די הרבה כשחושבים על זה.
בגן מונים את ימי הלימודים מתחילת השנה, וכשמגיעים למאה ימים – עורכים חגיגה.
אבל בשבילי – מאה ימים של יצירה הם מאה ימים של חגיגות!
היו התלבטויות (איזה יצירה לבחור לפרסם היום)
היו אתגרים (להספיק לסיים ולצלם באור יום. אבל לא תמיד אפשר)
היו פיתויים (נראה אתכם מצלמים שוקולדים ולא זוללים לפני הקליק)
היו גם תקלות (דברים שדמיינתי שיהיו קלי-קלות, אבל בפועל היו קשי-קשות)
אבל בסך הכל צלחתי את אתגר מאת הימים, והצלחתי לפתוח אשנב קטן אל תוך חיי היומיום שלי.
כל הזמן יוצרת. כל הזמן יש דברים חדשים. בבית. במטבח. בחדרים. בסלון. כן, גם בחנויות שלי.
זה לא התחיל רק לפני מאה ימים.
תמיד יצרתי ועשיתי והכנתי ובניתי והמצאתי וקישטתי, ולימים גם למדתי ויכולתי לומר "עיצבתי".
ותמיד הייתי סקרנית ללמוד לסרוג ולרקום ולתפור ולהדביק ולקשט ולערבב ולנסות.
להעז לנסות. זה חשוב מאוד!
{ ימים 31-70 באתגר # 100_ימים_של_יצירה }
האתגר הזה סוחף! ומהנה במיוחד!
מאה ימים זה לא מעט, במיוחד כשיוצרים ונהנהים.
מי שלא קרא, יוכל לקרוא כאן על תחילתו של המבצע הזה, אתגר מאה ימים של יצירה, בו אני משתפת בעמוד הפייסבוק שלי בכל יום תמונה אחת (או יותר) של יצירה שאני עובדת עליה. בכל יום יצירה אחת.
{ למי שתוהה, זה לא כל מה שאני עושה בחיים. הלוואי! }
הנה סיכום של ימים 31-75. וכן, בוודאי! תהיה גם רשומה נוספת לסיכום ימים 76 עד 100.
נכון לעכשיו, אין לי מושג אילו יצירות אצור בימים הקרובים. לא הכל מתוכנן.
כלומר – כן, יש תוכנית גדולה וגרנדיוזית שאני שוקדת עליה, ורבות מהיצירות הן חלק מכמה מבצעים גדולים.
אבל יש יצירות שנהגות, נוצרות ומצולמות מיד עם רגע הבלחתן בראשי:
רעיון צץ.
ניצת.
מנץ.
אש-להבה! כולי אדרנלין!
{ מי שלא מכיר את זה – – – פשוט לא מכיר. }
{ עוד רעיונות ליצירה בבית עם ילדים }
כבר שבוע וחצי מאז חזרתי הביתה ממחנה הקיץ שבו עבדתי. על חלק מהיצירות שעשו הילדים בשיעורי מלאכת יד סיפרתי כאן. זו היתה המנה הראשונה, ועכשיו – נעבור למנה הבאה:
{כמובן כמובן שגם בנות מוזמנות להנות }
אחת השאלות הגדולים שעמדתי בפניהן, כשהתכונתי לתפקידי כראש-מלאכת-יד במחנה, היתה:
איזה יצירות בנים אוהבים?
{ בנים?!? אוהבים?!? יצירות?!? }
—–> החלק הראשון.
{ חזרתי הביתה. חזרתי לכתוב. מזהירה מראש: יהיה פה שמח! }
ששה שבועות בבקתה קטנה בלב השטח החקלאי של מדינת וויסקונסין, ארצות הברית. די קרוב לשום מקום. מחנה קיץ.
מזג אוויר מטורלל, הכולל (ביום אחד): שמש, אובך, חום כבד, (ופתאום -) חושך, גשם עז, שלוליות, שמיים בהירים ( – כאילו כלום), וקשת כפולה.
בתוך כל זה, וכמעט בלי קליטה בטלפון, חיבור לאינטרנט, מחשב או טלוויזיה,
שימשתי כ״ראש מלאכת יד״, ובמילים פשוטות – הדרכתי שיעורי יצירה לכמאה וחמישים חניכים וחניכות בני תשע עד חמש עשרה, המחולקים לשש עשרה קבוצות.
מחנה קטן (בקנה מידה אמריקאי), עמוס בתוכן, ערכים וציונות.
בחדר מלאכת-יד (או כמו שכיניתי אותו ״ממלכת-יד״) יצרתי עם ילדים מהבוקר עד לפנות ערב: פיסלנו, בנינו, ציפינו, ציירנו, צבענו, עבדנו – וכל אותן מלאכות שמתארות הפיכת חומרי גלם (מפתיעים, לעיתים) ליישות חדשה. חדוות יצירה ושִׂמחה בלב.
{ "למי תודה? למי ברכה? —> לעבודה ולמלאכה!" ביאליק, ברצינות }
יש ילדים שיש להם מזל.
יש ילדים שזכו במורים משובחים,
מורים המקדישים תשומת לב אישית לכל תלמיד ותלמידה { – וגם להורים }
ועושים כל מאמץ שכל תלמיד ילמד, יהנה, יצליח ויתקדם.
זו אינה עבודה קלה. אני יודעת { מנסיון }.
יש ילדים שזכו בכאלו מורים – למשל – הילדים שלי.
{ חווית רקמה מתקנת. ההמשך}
ברשומה הקודמת "רקמה אנושית. עשרה טיפים לקישוט עטיפה לסידור – החלק הראשון", הסברתי למה אני כל כך נלהבת לרכז כאן, אצלי בבלוג, כל כך הרבה מידע ורעיונות איך לקשט את עטיפת הסידור.
לא אתייפח שוב, רק אציין שהילדים שלי קיבלו עטיפות מוכנות מבית הספר, ולי לא היתה הזדמנות לקשט להם את עטיפת הסידור שקיבלו בטקס רב רושם והתרגשות בכיתה אל"ף. ובכיתה בי"ת – אותו סיפור רק עם החומש.
ואני כאן כדי לחוות חוויה מתקנת.
וגם לעזור למי שנבהל מכזו מטלה, ולעשות סדר בדברים למי שטובע בים של רעיונות.
כמובן, שכל הרעיונות שהעליתי מתאימים מאוד גם לקישוט בדים מסוגים שונים – כריות, תיקים, סינרים, תמונות ועוד ועוד. תמריאו על כנפי הדמיון, בקשה! (וספרו לי מה עשיתם בליווי תמונות).
ושוב, תודה לתהלה, האמא המסורה של שקד, שהעלתה את הבקשה לרשומה הזו, אשר הניבה שתי רשומות עתירות מידע!
דבק+נייר+מספריים 