קישוטים לסוכה – מיחזור או לא?

אני לא יודעת מתי התהפכו היוצרות, אבל סוכות בילדותי לא היה חג של מיחזור.

להפך – בכל השנה יצרנו בצניעות מחומרים שאספנו. אז עדין לא קראו לזה מיחזור, ולא ידענו על קיומן של חנויות יצירה.

כשקנו לאבא חולצת כפתורים חדשה, שמרנו על הקרטון שהיה ארוז בפנים ליצירות.

ניירות ציור היו דפי מדפסת משומשים קלות מהעבודה של אבא. (כאלו עם חורים משני הצדדים). הם היו יותר גדולים ויותר עבים ויותר לבנים מהניירות דמויי נייר עיתון שחילקו בבית הספר.

בסוף השנה תלשנו את הניירות הלא משומשים מהמחברות, ושמרנו אותם במגירה בשביל שיעורי בית, מכתבים ועבודות. (הכי שווים היו דפי החשבון שאפשר לצבוע אותם בדוגמאות).

כמובן שניירות עטיפה של מתנות יושרו וקופלו לשימוש חוזר ולפעמים ליצירות.

לפעמים המורה למלאכה ביקשה להביא לשיעור הבא שאריות בדים או שאריות צמר, ולכולם היו כאלו בבית, כי כל האמהות או הסבתות תפרו וסרגו (ופרמו וסרגו מחדש).

וזה לא היה לפני כל כך הרבה שנים, כבר היו טלויזיות צבעוניות והדינוזאורים נכחדו מן העולם. ולא היינו מסכנים או חסכנים. ככה זה פשוט היה.
היה פשוט.

אבל סוכות – היה חג של ניירות חדשים.

לקראת החג האמהות היו חוזרות הביתה מהצרכניה או מהעיר עם גליל של ניירות צבעוניים ומבריקים: מצד אחד לבן ומצד שני צבעוני. היה להם ריח מיוחד, ריח של סוכות. הכי שווים היו הניירות הנוצצים: הזהב והכסף, שנחתכו בחסכנות כיאה לאוצר נדיר.

מהניירות הצבעוניים יצרנו שרשראות, שלטים וקישוטים, ופרחים משכבות משולבות של ניירות צבעוניים (אני עדיין מנסה לשחזר את המיומנות הזו. טרם הספיקותי). לא ניילנו את הקישוטים, וחלק נשארו עם סימני הגשם לשנים הבאות. את אלו שלא שרדו, זרקנו לפח, ובשנה שלאחר מכן יצרנו מחדש.

החל משלושה ימים לפני תחילת החג השולחן בפינת האוכל היה עמוס בגזרי נייר, מספריים, מהדק ודבק פלסטי, ובערך כך הוא גם נשאר עד רגע לפני כניסת החג. היה לחץ, התרגשות וויכוחים. אבל בזמן כניסת החג היינו כולנו מקולחים וחפופים, הסוכה מקושטת והשולחן בפינת האוכל עמד נקי ובלי ניירות.

בערב סוכות, אחרי הסעודה בסוכה, התחמשנו בשקיות ניילון ובסוודר, והתקבצנו לפי שכבות גיל לביקור סוכות. בכל סוכה השאירו לנו כיבוד קל – סוכריות עדשים או טופי או במבה, ואנחנו שפטנו בליבנו איזה סוכה הכי יפה. הסוכות המוצלחות ביותר היו כמובן הסוכות עם הכי הרבה קישוטים בעבודת יד. היו משפחות מסכנות שהיו להם, לא עלינו, קישוטים קנויים.

הזמן והמקום קצת השתנו, ויש בזה גם מן הטוב. לסכך שלנו אין ריח טרי של אקליפטוס, אבל את המסורת של הכנת קישוטים ביתיים אנחנו משמרים היטב. גם את הלחץ עד לרגע האחרון לפני כניסת החג.

פירות מעיסת נייר לסוכות – הגירסה המקוצרת

יש הרבה הדרכות להכנת רימונים מעיסת נייר. הבעייה שעיסת נייר מתייבשת בעצלתיים, כלומר זה יכול להמשך כמעט שבוע עד לייבוש מלא. אנחנו לא תמיד מצליחים להתארגן כל כך הרבה זמן מראש כדי להכין עיסת נייר, ולכן אנחנו משתמשים בגירסה המקוצרת, שמתייבשת תוך יום אחד או פחות. עוד יתרונות לגירסה המקוצרת – הרבה יותר קל להכין, והרבה יותר קל במשקל.

אה, כן. יש כאן גם קצת מיחזור…

בהדרכה המצולמת אני מדגימה הכנת רימון (יש לי סימפטיה… ראו בהמשך), ובאותה שיטה אפשר להכין תאנה, עץ תמר, את כל שבעת המינים, אתרוג, אגס, אבטיח…. בעצם – כמעט הכל! נסו ותהנו!

המצרכים:

ניירות ישנים או עיתונים – ליצירת הבסיס ולכיסוי השולחן

נייר כסף

מסקינגטייפ (נייר דבק צהבהב, לא סלוטייפ)

ניירות משי בצבעים שונים ובדוגמאות שונות

חוט עבה לתליה

דבק פלסטי לבן

מעט מים לדילול הדבק,

קערה לערבוב הדבק

מכחול או ספוגית למריחת הדבק

מספריים

אופן ההכנה:

מכינים את שולחן העבודה: מכסים את השולחן בעיתונים או בניירות

מכינים כדור מנייר עיתון, ומחזקים מסקינגטייפ.

מצפים את הכדור בנייר כסף, ומעצבים צורה של רימון (או כל פרי אחר).

מצפים את כל הרימון ברצועות של מסקינגטייפ. לא כדאי לשתמש בנייר דבק רגיל, כי השכבות הבאות לא ידבקו אליו. (כשעובדים עם ילדים צעירים, כדאי להכין להם רצועות חתוכות על שולי השולחן).

בשלב הזה מחברים את החוט אל הרימון בעזרת רצועות של מסקינגטייפ.

גוזרים נייר משי בצבע הרצוי לריבועים, הריבועים לא חייבים להיות שווים בגודלם או מדוייקים. רצוי בגודל של כחמישה על חמישה סנטימטרים.

מדללים דבק במים בכלי, ביחס של אחד לאחד (רבע כוס דבק עם רבע כוס מים) ומערבבים היטב.

מתחילים להדביק את נייר המשי: מורחים דבק מדולל על פני הרימון (לא על הכל בבת אחת), ומניחים פיסת נייר משי. מברישים דבק גם מעל הנייר הצבעוני, כך שכל פיסת נייר תהיה מרוחה בדבק גם מצידה התחתון וגם מצידה העליון. השכבה העליונה מצמידה ומחליקה את פיסת הנייר את הרימון, ואם הנייר מתקמט, נוצרת טקסטורה מעניינת.

רצוי להניח את הפיסות בחפיפה קטנה זו על זו, כדי שכל הרימון יהיה מכוסה בנייר צבעוני.

מניחים לייבוש על גבי נייר כסף, ניילון נצמד, שקית או צלחת פלסטיק חד פעמית. (כל דבר שהדבק לא ידביק אליו את הרימון) אפשר גם לתלות לייבוש עם החוט, ולהניח מתחת נייר עיתון כדי להגן על הרצפה מטפטופי דבק. ממתינים לפחות חמש שעות, או עד שהרימון יבש לגמרי.